לפחד מהטוב

אני כ"כ מפחדת כשלא מרגיש לי רע

משהו חסר לי שם וזה נשמע נורא

מספיק רק יום אחד

שעה אחת

דקה אחת

של תחושה פנימית שמסבירה

שהיה לי עכשיו טוב, יותר נכון, לא חשתי רע

לא היה פחד או חרדה

משאלת מוות או אשמה,

או אז מופיע לו מהר

מיסטר פחד אחר

פחד מהטוב

שצפוי להיות לי בקרוב

לא רוצה

וכן רוצה

וזה מפחיד כ"כ, לא מוכר ולא ידוע

והחרדה הפנימית שעוטפת, עדיפה מהרגוע

ודי.. לא רוצה לאכול כמו כולם

לא רוצה לאכול לעולם

רוצה לחיות מהאוויר, להתנקות

להיות בלי התאוות המזיקות.

את עצמי אני פשוט לא מבינה

לא טוב לי כשרע

גם הטוב בשבילי הוא נורא

אז מה אני רוצה?

שוב עצבים בבטני מתכדרים

משגעים את חושי הרופפים

מה הבעיה שלך עם הטוב?

הנה ראי כמה מציק לך המכאוב

מה הוא זה שכ"כ חסר לך?

מה ממלאת החרדה אצלך,

שכשטוב רק מגיע יש חסר וריק?

מהו הריק הפנימי שמורגש?

ולמה כשאת קולטת שטוב, את פוחדת ממנו ממש?

ושואפת ומתגעגעת כבר לרע שיבוא לבקר

ונושאת תפילה לאלוקים שייקח ממך את הטוב ומהר