דרוש רמזור

אוטוסטרדת המידע היא לא האינטרנט, היא אצלי בראש.
המחשבות מתרוצצות בקצב שיא ואפילו הכתיבה או הדיבור לא מצליחים לצמצם את הפער. כך יוצא שאני מגמגמת או מדלגת על מילים בכתיבה שחלפו בראשי אך לא האטו כדי להעלות אותן על הכתב.
המחשבות לא מרפות, כל הזמן נוספות חדשות וחלקן לפתע נקטעות אבל כל הזמן הן בתנועה.
אני מרגישה כאילו הראש שלי מלא כדורי גומי קטנים שקופצים ללא שליטה וגם הצבעים שלהם מתערבבים זה בזה. עכשיו לכו תשתלטו עליהם…
עוד מעט יעצרו אותי על מהירות מחשבתית. ומה שעוד יותר מוזר זה שהקצב האישי שלי שונה. יש לי טמפו אחר מלכולם, יותר זורם, רגוע ונינוח. יש שיקראו לזה איטי. אבל זה הקצב שלי וזה מנוגד לחלוטין לקצב החשמלי שנמצא בראשי.
לעיתים לא קרובות כ"כ יש לי קצר. כן, אני מודה, גם זה קורה. ואז אני מתמוטטת לתקופה קצרה ושוב מתחיל הבלאגן.
זו לא הצפה רגשית או חושית, זה גם לא מגיע מבחוץ. זה מגיע ממני, מבפנים, מהבטן, מהרגשות, מכל הטעינות ודריכות השרירים שלי. אבל כשזה מתפזר מדי, כמו שכנראה קרה לי בקטע הזה, אני עלולה ללכת לאיבוד במחשבות של עצמי.
וגם עכשיו איבדתי את זה…
אז אני לוקחת הפסקה מהמחשבות עד לפעם הבאה שמנסיוני תגיע בעוד כמה דקות