הלואי ואמות וחצי תאוותי בידי

פתאום אני משתוקק לחיות

המוזיקה בתוך אוזן שמאל (הטובה שלי)
אני מתופף בכריות ובצפורני האצבעות
על מסגרת המיקלדת 

גם בנהיגה – אוחז בהגה ומתופף 
הגוף כולו רוקד
כפות הרגליים תופפות על הריצפה

כשאני רץ האצבעות בכפות הרגליים 
נפתחות,
ויש לי אחיזת כביש משופרת, 
מפריד גם את האצבעות בכפות הידיים,
מכווץ את שרירי הבטן והישבן
קל תנועה וקפיצי

אוהו
איזה כיף זה לחיות לפעמים
בתשוקה. 

לא אפתח פה את כל עניין 
ההתאהבות, הסקס, האינטימיות, והמגע. 
כמה שזה חסר לי.
כמה שזה בלתי מושג כבר שנים. 
אז לא פתחתי, אבל אמרתי את זה. 
מגוחך לא להתייחס דווקא לזה. 
fuck אני כבר בן שישים, מדוע שאתבייש ? 
פתטי ? שיהיה פתטי. 

אחרי השיא 
באה נפילה 
תמיד.

מה חשבתי לעצמי
התשוקה היא פנטזיה
והמציאות היא 
חרדה ודיכאון.
עיני אריה. 

אם אלה הרגעים האחרונים שלי 
יש בי חמיצות 
של פיספוס. 

יכול להיות יותר גרוע – 
לרבים זה יותר גרוע
לי עצמי כבר היה הרבה יותר גרוע. 
בחיי גם
נהניתי
השתוקקתי
התאהבתי ואהבו אותי חזרה. 
היו זמנים כאלה, היו רגעים כאלה. 
הרגשתי על פיסגת העולם. 

אם כבר, ככל שאני מזדקן, 
מצבי משתפר, 
אני משתחרר. 

לא מופרך לי 
לראות את עצמי בן 70, 80, 
חוגג. 
אם לא אתפגר 
עד אז. 
רק לא להיות סיעודי. 
אלוהים, אל תעשה לי את זה, 
תן לי להתאבד כשזה מתחיל. 

ואולי
כשבאמת אהיה מוכן 
לחיות את החיים 
בהנאה
בתשוקה
בלי לחשבן – 
זה ייגמר. 

הלואי
ואמות 
וחצי תאוותי בידי.