צעד ראשון – להודות שהוא קיים

הי
אני נועה ואני בדיכאון קליני כבר כמה שנים.
זהו, אמרתי את זה!
כל כך הרבה שנים אני עסוקה בלהסתיר אותו. מתביישת שידעו שמשהו אצלי לא בסדר. כי הרי אני חייבת להיות מושלמת. מלאכת ההסתרה כל כך מתישה. כל כך מעייפת. די! אין לי כוח לזה יותר.
זו אני. והדיכאון הוא חלק בלתי נפרד מחיי.
הוא לא מגדיר אותי.
הוא לא הופך אותי לאמא לא טובה או לעובדת לא טובה.
הוא פשוט שם. כל הזמן. מציק.. מפריע… מעצבן…
אז החלטתי להראות לו מי כאן השולט.
החלטתי שאני אחליט מתי להתחפר במיטה ומתי לאזור כוח לצאת ממנה.
מעכשיו – מ ת ח י ל י ם !