נגישות

העולם אינו נגיש, נקודה.
תשכחו מזה.
הריצפה עקומה (היא עקומה באמת, זה לא בגלל שאני לא יודעת לרקוד זה למרות).
אם היא עשויה משיש היא גם חלקלקה.
ואם בדיוק הרגע שטפו אז זה בכלל יום המזל שלכם. תבלו.

כל חתיכת לכלוך, טיפת מים, שקית ניילון, מרצפת בולטת או מעבר חצייה צבוע בצבע שמן הוא האוייב.
אמרתי את זה כשרכבתי על דו גלגלי.
אני אומרת את זה גם עכשיו.

עזבו, אפילו החתיכת פלסטיק/גומי בתחתית הקביים לא תציל אתכם.
מדרכה חדישה עם אבני שיש + מעט גשם == החלקה.
צחקתם על הקשישים בבית האבות שיש להם 2 כדורי טניס בתחתית ההליכון?
הבדיחה היא על חשבונכם ובקרוב אצלכם

ולמה אני כותבת את כל הקיטור הזה?
קודם כל כי נורא קשה לא להיות קוטרים כשחם לכם וכואב לכם וקשה לכם.
נעים מאוד, אני אבחנה שגוייה וקוטרית מדופלמת זה המקצוע החדש שלי.

ושנית, כי עד עכשיו אני מנסה להבין את ההגיון שגרם לקופת חולים מסויימת להעביר את בית המרקחת שלה לקומה האחרונה בקניון הכי לא בטיחותי בעולם.
מצד שני, שלוש קופות חולים שונות בחרו באותה אופציה. באותה קומה. באותו מבנה.
איזה כיף לנו.

אז מה היה לנו?
רצפת שיש שחורה.
צפיפות.
ללא צל וללא מזגן – מדובר בקניון פתוח.
לשכונה קוראים "הירוקה", לכן אפשר להיות רגועים. אין צורך לדאוג לצמחייה בקניון.
שום ספסלים כבר אמרנו?

המעליות עשויות זכוכית.
הקירות של החנויות עשויים זכוכית.
המעקות עשויים זכוכית.

כן, מה שמגן עליך מנפילה של 6 קומות למטה זה מעקה זכוכית שמודבק לאבן בעזרת חומר לבן כלשהו והרבה תקווה ורצון טוב.
האסון המזעזע שהולך לקרות שם רק עסוק בלבחור לעצמו תאריך מגניב בלוח שנה כדי שיהיה לכולם קל לזכור.

הצעה ידידותית:
** אל תישענו על המעקה **
היזהרו מילדים קטנים שרצים ועלולים להתקל בכם ולהפיל אתכם על המעקה.

ולגבי המעליות:
תחשבו על המוני אמהות עם עגלות + ילדים קטנים שמעלית שקופה זה ממש אטרקציה בשבילם ולכן הם מבלים את עיקר זמנם בקניון בעלייה וירידה במעלית השקופה
ותבינו לבד איזה כיף זה לעבור מקומה לקומה.
למשל מהחניון לבית המרקחת.
איזה כיף זה לחכות בתור למעלית.

אמל"ק: האדריכלים במדינה הזו פח כבר אמרנו?

צפירת ארגעה: לא נפלתי