בא לי לדבר על זקנה

השמיים צבועים עדיין במין ערפל של כחול עמוק של בוקר.
זה מהמם לפי דעתי יותר מכל שקיעה שזכתה לשקוע על פני הכדור הזה. שואלים מה זה קסם..
בעיני, זה כשעולם מעיר את עצמו לאט לאט. כמו כל דבר בחיים זה גם תהליך. תהליך של בניה מחודשת והתקדמות איטית של יצירת חיים חדשים, כמו הזריחות.
וליווי מחבק במנהרה של מוות. כמו השקיעות..

אני חושבת שכל נשמה שמתה ,עוברת מגלגול אחד לגלגול חיים אחר והיא לנצח תתעה כך. עד שהיא תבין את השיעור שלה. ואני חושבת שכל פעם שנשמה כזו עוברת דרך השער, זה שער של חיים ומוות ולשם המאורע המשמעותי הזה נדלק כוכב חדש בשמיים; כדי להזדהות עם האובדן של אותה נשמה ובאותה נשימה, להוות מעין "ציון דרך" עבורה, מזל טוב.
עברת בהצלחה את המתכונת, עכשיו בוא נראה אותך בבגרות.
וזה מביא הרבה מחשבות.

זקנה מביאה איתה טון אחר, אם הייתי צריכה לנחש. היא קצת הופכת אותך רך יותר- פטפטן יותר- תמים יותר- מסכן יותר. אבל באופן מאוד אמיץ. כי הזקנים שלנו ללא ספק ראו הרבה יותר מאיתנו. והם מבינים עניין או שניים בחיים. בקומבינות ובבריחה. ויותר מזה הם יודעים להסתדר. הם עברו הכל.
חוץ מהזקנה…

ומכאן והלאה זה דו שיח לילי עם המוות שלך.
איך זה יהיה והאם החכמת מהחיים האלו בסופו של יום.
האם אתה באמת מרוצה ממה שנהיה ממך?
זה זמן לחשבון נפש מבלי שיום כיפור אורב בפתח.

כשמזדקנים כואב לנשום. קשה לזכור, בלתי אפשרי לעלות מדרגות,
או לעלות על כל דבר אחר, לצורך העניין…

מעניין איך זה. באמת הייתי רוצה לדעת איך אדם שרק מקבל את הזקנה עובר את היום. כי האמת היא שאני לא בטוחה שאחד מאיתנו, כל מישהו מהדור שלנו, תהה באמת לעומק איך הם מרגישים.
הם יכולים להיות נבזיים, משעממים, או כאלה שפשוט מגעיל להסתכל עליהם, אבל בסופו של דבר הזקנה מפצה על זה איפשהוא. הם מתרככים. ומקבלים את מה שלכולנו אין וזהו ניסיון חיים.
והם הרוויחו זאת ביושר.