רע

הרבה זמן לא כתבתי, בכל הזמן הזה שלא כתבתי הייתי נורא עסוק אבל עכשיו יש לי כמה דקות פנויות לכתוב ואני לא יודע מה. אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל אז אני פשוט אתחיל מהסוף:
רופאה שניה כבר עוזבת אותי וזה לא בסדר כי אני ציפיתי שהיא הפעם תישאר אחרי שהרופאה הקודמת עזבה ועד כמה שהם מדברים על זה שהם רוצים בטובתי ושכנעו אותי לא לעבור למרפאה אחרת, היא גם כן עזבה ואני נורא אהבתי אותה. לקח לי הרבה זמן להסתדר איתה (המפגש הראשון לא היה משהו) אבל מתוך כל 2 המפגשים שהיו בשני כבר הרגשתי שאנחנו יותר מסתדרים ועל אותו הגל. אבל היא הלכה ואני צריך למצוא לעצמי עכשיו רופא (או רופאה) אחר (או אחרת, סעמק אין פה סלאשים) וזה כבר לא יקרה באותה המרפאה שאני נמצא בה. אז אני אבדוק אלטרנטיבות במקומות אחרים

בזמן האחרון כולם מדברים איתי על חיי האהבה שאין לי ומצד אחד נהדר לי לבד או שזה מה שאני משקר לעצמי כי כבר התרגלתי ומנסים לשדך לי כל מיני ומצד שני אני בכלל רוצה מישהי שהספקתי לסלק מהחיים שלי לפני המון זמן. עשיתי את זה כי פשוט ראיתי שזה לא ילך לשום מקום וגם היא אמרה לי שזה לא ילך לשום מקום, בגלל חרדה חברתית שגם לי יש ולמרות זאת, ניסיתי להתגבר עליה וחשבתי שאולי נוכל להסתדר ביחד עם זה כי זה מכנה משותף שלנו ולא היה עם מי לדבר. בכל זאת, איפה הייתי, כן. אז זה נהיה חרא.

ואם לא די בכך היחסים שלי עם אבא שלי על הפנים, אין לי ממש תאבון ובצדק ואם יש לי אפשרות להיות בבית ולא לצאת (דבר שלא ממש אפשרי בתקופה האחרונה) אני פשוט קופץ על הרגע ולא יוצא לעולם. בכל התקופה של הדיכאון הזה הספקתי לגדל זקן לתפארת מדינת ישראל וגם קצת התחברו לי הגבות אבל הורדתי עם פינצטה חלק ניכר, ככה זה כשאתה לא ממש עושה משהו מעבר ללהיות במחשב ולישון

אה וגם ראיתי מלא סרטים! לא בקולנוע אבל

אחרי הרבה זמן שאני באינטרנט הגעתי להבנה שבאינטרנט לעולם לא אכיר אנשים שיעזרו לי לעזור לעצמי לצאת מהבעיות שלי, כי באינטרנט האנשים פשוט לא אמיתיים כי הם לא במציאות ובעבר אני ייחסתי חשיבות לכל אחד שהכרתי באינטרנט, ז"א ממש הייתי נותן לכל אחד יחס אישי אבל כשהתחילו לזלזל בי ולהתייחס אליי כאל "סתם עוד אחד" פשוט הפסקתי ומאז כבר לא אכפת לי אם יש לי חברים וירטואליים מזדיינים או שאין לי, כי במציאות עצמה או בחיים עצמם, אף אחד מהם לא באמת חבר שלי, אלא סתם עוד אנשים מהאינטרנט, בדיוק כמו שאני סתם עוד מישהו מהאינטרנט בשבילם, בדיוק כמו שגם בשביל כל חברי העבר שלי, המציאותיים, אני סתם עוד אחד בוואטסאפ

ויש לי שאלה למישהו שמבין, איך אפשר לעזאזל להתמודד עם חרדה חברתית איומה. אני לא יכול לדבר על החרדה החברתית שלי עם איש הטיפול שלי, כי הוא די מזלזל בי ומתייחס אליי כאל "סתם עוד אחד" (כן, בדיוק כמו כל האחרים) אז אני גם מתייחס אליו כאל "סתם עוד אחד", רק כאל כזה שכבר נמאס לי ממנו ואני פשוט לא משתף אותו בדברים האמיתיים אלא בסתם שיט שבא לי לומר שלא קשור בכלל לבעיות שלי

אני רוצה לצאת מזה או למות