חביתה מז'אנר אחר

בא לי לפעול.
יש לי רעיון לתכנית טלויזיה שהעליתי על הכתב ובמוחי היא מתכון שעוד לא בנו אותו כך.
הוא מזכיר מאוד את החביתה הרגילה, אבל הטעם שלה שונה ממה שצופי הטלויזיה הנאורים יכולים לעלות הדעת.  בישלתי את זה עם עצמי מאמש ועד עכשיו ואז חלקתי עם אלכס, הביקורתי המושבע שלא חושב בדרך כלל שיש טעם לדבר על רעיון עלוב, חסר טעם.. וכשהוא כן מדבר עליו, הוא למעשה מתקן בו את מה שלא בסדר.
הוא אהב.
הוא ראה את זה משתלב בערוץ 2 בשעת רייטינג. ויותר מזה, הוא העלה נקודה חשובה, שמשלימה את התכנית הזו, לדבר שלם. מאותו רגע, זה הפך להיות של שנינו. בישלנו חביתה ונציע אותה. עכשיו נראה את תרבות היצירה עומדת למבחן. אני מאמינה ברעיון הזה.

לשם שינוי אני מאמינה שהזרע הזה שאולי נשתול אולי ינביט משהו בטלויזיה הישראלית. משהו שנוכל לצפות בו ולהרגיש שבאמת מדברים אלינו מתוך המסך. שבאמת יודעים מי אנחנו, והחברה הישראלית כאן פשוט בשביל לתת לך ביטוי, בין היתר. ואני מאמינה שאם זה יגיע לאנשים הנכונים, הנאורים שמוכנים לקחת סיכון להביא אותנו לשם, להיות קהילה אחד בשביל השני.
  מדובר בשינוי קטן בתפיסה. משהו שאולי יתרום לשינוי בנו. להבין שיכול להיות לך כל ביטוי לכל דבר שרק תרצה. יש אנשים שלא חושבים על זה ככה. זה עצוב קמעה. וזה אומר שיש עוד דברים שצריכים להאמר במדינה כל כך קטנה כמו שלנו. כמו שהרבה אחרים אמרו- תהיה לאדם ולא לזאב.
כמו ביטויים שאנחנו צריכים לקיים, שאנחנו מסוגלים להיות פתוחים בנפשנו ובדעתנו לכל דבר..

זה סוג של דמוקרטיה חברתית. מגיע לנו כי אומרים לנו שדמוקרטיה זה משהו אחד, כשבעצם היא מתנהגת אחרת. צ'רלס בוקובסקי מסביר את זה דווקא יפה. והוא אמר במילים אלו, וזה ציטוט-
"ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא שבדמוקרטיה אתה קודם בוחר, ואחר כך ממלא פקודות. בדיקטטורה אתה לא חייב לבזבז את זמנך על בחירות". משהו לחשוב עליו.

אולי זה יביא עוד רעיון. ואולי הרעיון הנוכחי שלי ושל אלכס עוד לא בשל לעולם. ואם הוא בשל, אני רוצה לנסוע לעוד חמש שנים מהיום. כשהוא יהיה גמור ומוכר וחלק מהתודעה הישראלית.