א' ב' של החיים

מעניין כמה אנשים טובים יש בעולם הזה וכמה רעים.
מעניין כמה מהם נשים. יש לי תחושה שנשים משום מה, אם קיימת לשאלה הזאת תשובה מספרית-מדויקת. נשים הן נקמניות. תמיד נשאר אצלהם איזה רסיס חד, שאח"כ יהפוך לכלי שהאישה תוכל לנצל כל עוד היא חיה.
בכלל אפשר להתווכח על כל הנושא הזה אנשים רעים?

בן אדם רע, הוא מי שיעבור על יד קשיש תמים ברחוב שפיזר לעצמו את הפאוץ', ולא יחשוב פעמיים לפני שיחלוף על פניו ועל הדרך גם  ישאיר לו מזכרת של הסוליה המלוכלכת שלו על המרשם לבית המרקחת.

אבל אם אתה מתנהג בדיוק ההפך, זה עדיין לא הופך אותך לאדם טוב, זה הופך אותך לאנושי. בדיוק כמו הזקן הזה.  שיהפוך להיות ממורמר על הדור שלנו בדיוק בגלל התקרית המסוימת הזאת. והוא צודק בעיני. בעיני זה רוע בלי רחמים, במיוחד אם זה בא לך ככה בטבעי. כי אנחנו לא בדיוק מספקים לאותו זקן הוכחות שאנחנו דור מתורבת. שיכול להוות דוגמא נאותה לדור שנלד בעוד שנים מהיום.

זה לא יפה מצידנו. מוטלת עלינו סוג של אחריות לפחות להתנהג כמו בני אדם ולא חיות שנוהמות כמו עדר בתורים ונטפלים לחלשים מאיתנו כי מתישהוא גם הבריונים נחלשים ומצטמקים. ואיזה חינוך יתן הבריון הזה לדור הקטן שלו? הוא בטח יאכל את מה שבישל בבושת פנים.
בסופו של דבר הקארמה מגיעה אל כל אחד.

שלא תחשוב שלרגע שניצלת איזה מבצע טוב, התשלום יגיע.

אנחנו משפחה ישראלית מורחבת שאוהבת חומוס של אחלה ופלפאל של זקנים, ובמשפחה עוברים הרבה דברים. כולנו הורים של מישהו, ילדים של מישהו, אחים של מישהו וחברים להרבה שלא שווים אפילו את המעט, ברוב המקרים.. ובמשפחה הזאת יש דור שהוא טוב בבסיסו, אבל יש לו עוד כמה דברים ללמוד על הדרך ואולי רצוי לעשות זאת דרך הדורות שהצליחו להגיע למעמד המיוחל הזה.
לנסות לפחות למצוא סיבות לאהוב את השוני באחרים וללמוד את הא' ב' של החיים מחדש.