פניה אישית לעושה שלום במרומיו

איך לומר? עבור אושיית כל-יכול די פישלת אתי. הייתי אפילו אומרת שזה מכוון, כי הרי כל-יכול פשוט לא מפשל. אז לא הבנתי את הקטע שמאחורי משלוח אנשים אל מותם בקרונות, לא אינוס כפול ומכופל של ילדים על-ידי מתעללים למיניהם, ולא סימון עם אחד על פני אחר כאילו הוא בעל סגולות יתרות. 
אני חושבת שיש לי הזכות לדעת לפחות למה בחרת בי כדי לעבור חיים מסוייטים וקשים. הדתיים יאמרו שמדובר במבחן עמידות. אם הכול צפוי והרשות נתונה, אולי כדאי לשנות את הפורמט? 
כי אני כבר אבודה, ואין לי חשק לתקן למען עצמי. בשלב זה, אני חיה עבור הצלת האחרים בחברה. 
כן, אז העברת אותי את הניסיון הזה כדי שאוכל להציל רבים אחרים כמותי? זו לא הקרבת נפש? הסתירות הקיימות בדת, שאמורה לפאר אותך, מתאימות יותר לפרדוכסים שיצר האדם. זה חלטוריסטי, על סף החאפריות. סליחה, אבל לא זה מה שאני מצפה מאלוהים. 
במסגרת תכניתך "לכל שאלה תשובה", הרי דאגת לגבות את עצמך בהסברים הגיוניים, וגם ברבים שתלויים בהמצאה מבריקה בשם "אמונה". 
השאלה היא מהי תכליתו של אדם סובל בעולם הזה. התשובה בגוף השאלה? מוזר. חשבתי שפשוט אפשר לתקן דברים בהנף יד או בנקישת אצבעות. בכל זאת, מדובר באלוהים. 
אז סוחבת יום ועוד יום, לעתים טובים ולעתים פחות, ועדיין מנסה להבין את הקונספציה. אם האדם היה בסך הכל שומר גן העדן (מפני מי, אגב?) איך יכול להיות שהפך למרכז העולם? האם זהו סיפור שאנו מספרים לעצמנו כדי להרגיש חשובים? 
בפעם הבאה, כשתשקול לברוא יצור חושב, נא תן לו כלים להתמודד עם השאלות. זה די מתסכל לחיות.