לשחק בקווה קווה לפני יום כיפורים

מזה שנים של חיים עם מיגרנה כרונית, אני לא צמה ביום כיפורים. בכל ימות השנה, התזונה שלי מתנהלת על ציר של אכילה מאוזנת ובריאה, כשתחת השפעת ההתקפים, יש תנודות קיצוניות בין דחפים לא נשלטים של אכילה פרועה לבין צומות.

ארבעה ימים רצופים, ארוכים עד מאוד המיגרנה דפקה בראשי. בימים ובלילות, כשדחפתי את ראשי לתוך הכרית הרכה והתפתלתי מכאב, ראיתי בעיני רוחי את המיגרנה משחקת קווה קווה.

זוכרים את משחק אורגמי הזה? בילדותי יצרתי פעמים רבות קווה קווה. רשמתי על גבי המשולשים המקופלים תחזיות משעשעות. אהבתי לפתוח את הקווה קווה שלי, לפי מספר הפעמים שחברי ביקשו ולהקריא בחיוך את התשובה שנפלה בגורל.

הפעימות של המיגרנה הזכירו לי את קצב הפתיחה של הקווה קווה, את רישרושי הנייר המקופל ואת הספירה שנהגתי לומר בקול ״אחת, שתיים, שלוש, ארבע״. חיפשתי במשחק את החיוך שלי, את ההנאה שלה מקביעת הגורל ולא מצאתי בדל של שעשוע. נהפוכו, המשחק נמשך הרבה מעבר לזמן המקובל, נקטע פעמים רבות בגלל הבחילות, ההקאות ושאר המתנות הנילוות ואף חזר להתקיים מחדש שוב ושוב, כשתמיד משתתפים בו שני שחקנים קבועים – המיגרנה ואני.

ערב יום כיפורים בפתח, המשחק נגמר. 

חתימה טובה ובריאות