לשים קץ לטיפשות.

אז נכנסתי לבלוג, אחרי כמעט חודש (וזה לא מיקרי…), ולעיני מתנוססת הכותרת "טיפשה".
עכשיו אני אסביר למה זה לא מיקרי.

ביום יום אני יחסית בשליטה.
מייצרת לעצמי מלכודות ונמלטת מהן ממש ברגע האחרון.
וכל יום שעובר משאיר קרקע פורייה ליום שבא אחריו.

ואז מגיע אמצע החודש – שבועיים לפני…
ל יודעת אם יש כאן מישהי שמזדהה איתי.
כאבים איומים, עצבים, נפיחות…
שבוע אחד אני מחזיקה מעמד.
אבל בשבוע שאחריו – השבוע שלפני המחזור –
אני כבר שבורה מנטלית, אני נ-פ-ו-ח-ה ברמה שאני לא יכולה לזוז, ואני פשוט מרחמת על עצמי.

כי זה לא פייר!!!
אין צדק בעולם!
איך זה שאני שומרת על דיאטה קפדנית ומתנפחת???
מה עוד אני צריכה לעשות? להפסיק לאכול סופית??!

ואז מגיעה השבירה.
או מה שקראתי לו לפני חודש – "טיפשות".

ועכשיו אני בשבוע הכי עמוס ומאתגר שהיה לי בחיים.
אני חייבת לתפקד.
אסור לי ליפול.