היום הזה לא נגמר…
ועוד מצפה לי לילה קשה בלי שינה.
כל כך קשה להחזיק מעמד…..
מתפוצצת כבר מהכל.
יש כל כך הרבה רעש והמולה בחוץ. ושקט מחריד אצלי בפנים
שקט שמקשה על הנשימה…..
על מה האנשים בחוץ מפגינים? על רווחה כלכלית??
בזמן שאני מתחננת פה לעוד יום נורמאלי…..
על מה אצא להפגין?
שיאשרו המתות חסד?
שייתנו לי כבר למות ולא לסבול יותר?
שמישהו כבר יבוא? ויוציא אותי מכל זה…
שיחבקו אותי חזק ולא יעזבו?
לחזור לרחם של "אימא"?
להפגין למען שלא יוולדו יותר תינוקות אומללים לאוויר העולם לשווטא רק כדי לסבול, רק כדי להתפרק לרסיסים…. שלא יוולדו עוד תינוקות ויסבלו מהזנחה, כמו שאני סבלתי, שלא ירצו כל יום מחדש רק למות,
שלא יספרו את השעות כמו שאני סופרת, עד שיגיע הסוף.
למה?? למה היא ילדה אותי, לעזעזל, ה"אישה" הזו? למה, אלוהים שלי, למה?
