פרח נבול..כך אני מרגישה..

כמו פרח שלא השקו אותו.לא טיפלו בו.ואז הוא נובל..ונובל.מיום ליום..נחלש..

אני נחלשת ולא מוצאת את מקומי..אהבה אפילו לא מצליחה לרפא אותי…

אני לא לא יודעת..לפעמים הייתי רוצה לברוח מהמציאות ..לישון להרבה ימים..פשוט לא להתמודד..

גם כשאני מנסה להיות אופטימית.אנשים תמיד נגדי ותמיד מאכזבים אותי..

אולי רק אני זאת שמאכזבת את עצמי.

ומרחמת על עצמי.וזה רע.אני יודעת.

אך לא מצליחה..הטיפול הפסיכולוגי  עוזר לי לאותה שעה..ואז זהו..

כל העבר שלי צף..ולא נשכח..

האם פעם הוא ישכח?