ניקוי מיצים

לפני מספר ימים דר' דינה ועוד אנשים הציעו את הנ"ל, הרי כתבה של רחל טל שיר

הצד המלוכלך של ניקוי מיצים

המכשולים שבדרך, שטיפות הכלים, שלא לדבר על הטעם – האם שלל הבעיות שמתלוות לניקוי מיצים שקולות כנגד יתרונותיו? ולמה רוב המתנסים שפגשתי מדברים על זה בהתלהבות אופורית? סיכום ההתנסות

הנה כמה מחשבות לסיכום שלוש הפעמים שבהן התנסיתי בחורף האחרון בניקוי מיצים. בכל פעם למשך שלושה ימים הסתפקתי במיצים, או ליתר דיוק מזונות נוזליים שמבוססים על פירות וירקות, שכן התפריט שלי כלל גם שייקים ומרקים.

תחילה גילוי נאות: אל ניקוי המיצים הראשון הגעתי כמי שכפאה שד. אני? ניקוי מיצים? מה פתאום? ההתנגדות שלי נבעה בראש ובראשונה מן העובדה שלפי נקודת השקפתי מי שאוכלים כמוני – בעיקר פירות וירקות – לא זקוקים לניקוי מיצים. מה עוד שעצם הרעיון להשבית את הלסתות ולהפסיק ללעוס נשמע לי כמו גזירה שאין סיבה וגם לא חשק לעמוד בה.

מגמה. הסיבה שהחלטתי כן להתנסות בניקוי מיצים היתה המדור הזה. ניקוי מיצים הוא מגמה, יש מי שיקרא לה אופנה, שאי אפשר להתעלם ממנה.

על הרעיונות שמאחורי ניקויי המיצים האלה כתבתי כאן כמה פעמים. הנה, למי שעסק בעניינים חשובים יותר, תמצית החיים בעולמנו בכלל והתפריט המערבי בפרט מזיקים לבריאות. ניקוי מיצים אמור, בטווח הקצר, לספק מנוחה למערכת העיכול. המטרה, בטווח הארוך, היא לטלטל באופן גורף את ההרגלים הישנים והמושרשים.

המלצה. תוך כדי התנסות גיליתי שלניקוי מיצים יש יתרונות רבים ולכן אני שבה וממליצה עליו לאנשים רבים ובעיקר למי שרוצים אבל מתקשים לעבור מתפריט מערבי לתפריט בריא, גם למי שמתמודדים עם בעיות בריאות בכלל ובעיות של מערכת העיכול בפרט, ולמי שסובלים מבעיות שיניים.

חדש אבל ישן. הרעיון של הגבלת תזונה – הסתפקות במים או במיצים או צום – כדי לאפשר לגוף, גם לנפש, להתנקות ממה שמכונה רעלים אינו חדש. כל הדתות הגדולות מקיימות טקסי צום או הגבלת תזונה.

שיטת הניקוי המוכן מראש. ניקויי המיצים העכשוויים מציעים בדרך כלל לפחות אלף קלוריות ליום. רובם כוללים גם משקה כלשהו, חלב אגוזים למשל, שמכילים שומנים וחלבונים, וגם ירקות בשביל תוספת ויטמינים ומינרלים. בין החסידים המושבעים ניתן למנות סלבריטאים רבים ובהם סלמה הייק וגווינת פלטרו. השתיים האחרונות שבות וממליצות על שיטה שמשגשגת בארצות הברית ולפיה ערכת המיצים מגיעה השכם בבוקר לבית הלקוח. השיטה הזאת, על חסרונותיה ויתרונותיה שיפורטו בהמשך, יובאה לישראל לפני כשנה על ידי המותג "מיסוגי" אבל התפוגגה במהירות בעיקר בגלל קשיים ביורוקרטיים ולוגיסטיים. בארה"ב הפופולריות שלה נוסקת והיא מקושטת בשמות נוצצים רבים שמפקיעים ממנה את הדימוי הסגפני והופכים אותו לעדכני ומושך.

באחד מניקויי המיצים שלי, בעת ביקור בניו יורק, בחרתי להתנסות בערכת המיצים של BluePrintCleans ואף קראתי את ספרן של המייסדות, זואי סאקוטיס ואריקה הס. בחרתי במותג הזה מבין רבים אחרים ואחרי בחינה של כולם גם בגלל העיצוב התכול של האתר, גם בגלל הטקסטים המנוסחים ברהיטות וגם בגלל המכלים המקסימים שמשרים תחושה של תום ילדי ובעצם מזכירים בקבוקי תינוקות. עצם ההתבוננות באתר, עוד לפני שנוגעים בבקבוקים או שותים מהם, עלולה לאפוף את המתבונן בעננות ורודות תכלכלות שגורמות להרגיש שהבחירה ממש נכונה. מה עוד ששרה ג'סיקה פארקר צולמה כשהיא אוחזת בקבוק כזה.

החיסרון המרכזי של שיטת הערכה המוכנה הוא בעיית הטריות. יש להם כמובן הסבר מצוין שאמור להרגיע ועיקרו שיטת פיסטור בהקפאה. ובכל זאת יש משהו לא נכון ולא משכנע ברעיון של מיץ שהוכן לא סמוך לרגע השתייה. היתרון העצום של השיטה הוא הנוחות והזמינות, שיוצרות גם מחויבות: מי שמחליט בבוקר לעשות ניקוי מיצים, ספק אם יצליח להתמיד עד הצהריים. מי שערכה כזאת מונחת על מפתנו בבוקר, סיכוייו גדלים בהרבה.

הטעם. ובכל זאת, למרות העיצוב המרהיב והטכניקות המשוכללות של מותגים כגון זה, שום מיץ אינו טעים כמו זה שמכינים סמוך לרגע השתייה. הבעיה העיקרית של המיץ הטרי מתוצרת עצמית היא הטרטור הכרוך בהכנתו ובעיקר בניקוי הג'וסר לאחר כל כוס.

ישנה כמובן האפשרות לנהל את ימי הניקוי בין דוכנים וחנויות לממכר מיץ, אבל גם היא הרבה פחות פשוטה מכפי שהיא נשמעת. בתל אביב, למשל, יש עשרות בתי ממכר למיץ, אבל במעטים מהם, ניתן למנותם על חצי כף יד אחת, המיץ אכן טרי ואיכותי. ברוב המקומות חלק מהמיצים מוכנים מבעוד יום ורק מעורבבים סמוך לזמן השתייה. ויש עוד רעות חולות רבות. למשל, כשקונים מיץ סלרי וגזר בעצם מקבלים ברוב המקומות מיץ גזר עם כפית מיץ סלרי, שאמנם צובעת בירוק אבל אין לה שום משמעות נוספת.

הס מלהזכיר. וישנם כמה סעיפים בהקשר של ניקויי מיצים שמשום מה נהוג להצניע אבל צריך לציין. הקל שביניהם הוא העובדה שרצוי, בעצם הכרחי, לא להתרחק משירותים. כל מלה נוספת מיותרת. הכבד מבין הסעיפים האלה מתייחס לעובדה שברוב השיטות ממליצים להעצים את אפקט הניקוי באמצעות חוקנים. זה בפירוש לא מתאים, מסיבות שונות, לכולם. בשבילי? לא תודה.

עוד סעיף שמצניעים, לא הצלחתי להבין למה, הוא ההמלצה, אפילו הוראה, להתכונן לתקופת ניקוי המיצים באמצעות כמה ימי הכנה, שמשמעה, אם לקצר סיפור ארוך, אכילת ירקות ופירות בלבד. נשמע פשוט? לא למי שרגיל לתפריט מערבי רגיל. סיגריות, אלכוהול וקפה אינם נחשבים פירות וירקות.

הקשיים. הקושי הבולט והמרכזי של רוב המתנסים בניקוי מיצים הוא עצם השתייה של חטיבת המשקאות הירוקים. קל מאוד לשתות מיצים ושייקים ומרקים שמבוססים על לימון, אננס, חלב קשיו ותפוחים. גם גזר וסלק. אבל הלחם והחמאה של הניקויים האלה הם המיצים שכוללים בעיקר חסה, סלרי, פטרוזיליה, תרד וקייל. בחלק מהשיטות נהוג לרכך אותם, שיטת המקל והגזר, בפולי קקאו או אסאי שמנסים – לא תמיד מצליחים, לפחות לפי פרצופיהם ההלומים של השותים – למסך את הטעם המריר. אחת המשתתפות בסדנת ניקוי במדבר ניסחה זאת כך: "אני מרגישה כאילו סחטו את צרות גיל ההתבגרות שלי והגישו לי אותן בכוס".

הקושי הבולט השני הוא שלא פשוט להתמיד. כאן באים לעזרה הניקויים שנעשים בכל מיני מבדדים בצפון ונאות מדבר בדרום. אלה – בעצם ריחוקם מהמקרר הביתי ומן הפיתויים העירוניים – מקלים מאוד.

אופוריה. במשך שלוש תקופות ניקוי המיצים שמעתי דעות שונות על יעילותו. אפשר כמובן להתווכח עם כל דעה. אי אפשר להתווכח עם תחושת האופוריה שאופפת את רוב המתנסים בניקויים האלה ואינה פוסחת גם על המשכילים, האחראים והספקנים שבהם. 99% מהמתנסים שפגשתי מדברים בהתלהבות אופורית על שיפור משמעותי במצבם הבריאותי וביכולתם להתמודד עם בעיות. התחושה הזאת כשלעצמה, גם אם היא נטולת הוכחות, שווה הרבה.

מאליהן עולות לפחות שתי תהיות: האם לפחות חלק מהאופוריה הזאת נובע מעצם היכולת לנצח את היצרים ולשלוט עליהם? האם אופוריה כזאת מתקיימת גם אצל אנשים דתיים שצמים ביום הכיפורים?

לא זכיתי לחוות אופוריה, אבל כן הרגשתי שבאמצעות ניקויי המיצים למדתי דבר או שניים על האופן שבו חברת השפע בכלל והתפריט המערבי בפרט משפיעים על כל היבט של חיי. נדרשה לי תקופת מיצים אחת כדי להבין אחת ולתמיד שמוטב שאמנע מגלוטן. נדרשה לי פעם אחת שבה שילמתי לחברה אמריקאית שהביאה לי בכל בוקר מיצים לא טריים, שמחירם פי שישה מאלה הטריים שמוכרים בניו יורק בכל פינה, כדי לשים לב שככל שמסעדה מפוארת ויקרה יותר, ככה המנות שמוגשות בה קטנות ולא משביעות יותר. ואבא שלי, אחרי שחזרתי נלהבת מסדנת מיצים, הציע לי לפתוח מסעדה: "סוף סוף", הוא אמר, "מצאתי משהו שיש סיכוי שגם תצטייני בו וגם תרוויחי כסף. תפתחי מסעדה יפה ונעימה, עם מוסיקה וספרים. אבל אל תגישי כלום. אנשים ישלמו לך כדי שתסבירי להם שככה הם נהנים יותר".http://www.haaretz.co.il/gallery/recipes/eatornot/.premium-1.1995065