מה צריך ללמוד ולחקור בסוכרת שלנו.

מה עוד אפשר וצריך ללמוד / לחקור על עצמינו

מה עוד ניתן להוציא מהמידע שאנו אוספים על גופינו ?

למשל מהו קצב עליית הגלוקוז בדם ביחס לכמות הסוכרים שאנו אוכלים? למה זה טוב? כדי שנוכל לפקח בעצמינו על כמות המזון שאנו צורכים. מודדים את רמת הגלוקוז הנוכחית ואוכלים את כמות הפחמימות שמתאימה לרמה הזו. חולי סוכרת מסוג 1 יודעים מהו היחס, כיוון שעל פי יחס זה הם מזריקים אינסולין. לחולי סוכרת סוג 2 המדידה יותר מורכבת כי לא ניתן לנתק את הלבלב שלנו לצורך המדידה (בכל זאת עדיין עובד ומפריש כמות מסוימת של אינסולין).

מה עוד היינו מעוניינים לדעת? למשל מה הם שיאי הארוחות שאנו אוכלים? אצל אנשים בריאים, ממוצע עליית הגלוקוז שלהם בארוחות נע בין 38 מיליגרם לדציליטר ל 50. (ארוחת בוקר 50, צהריים 38 וארוחת ערב 41). למה זה טוב לדעת? זה ייתן לנו מדד טוב יותר להעריך עד כמה אנו עומדים במטרות ביחס לבריאים, ומה עלינו לעשות כדי להיות כמו הבריאים?

מה עוד היינו רוצים לדעת? למשל כמה זמן לוקח לגוף שלנו להביא את הגלוקוז לשיא? אצל הבריאים זה נע בין 46 דקות ל 50 דקות (ארוחת בוקר 50, צהריים 47 וערב 49.6 דקות). למה זה טוב? שוב לצורך השוואה ביננו לבריאים. זה גם יכול להיות מדד שמראה על חוסר תפקוד אחד ההורמונים שלנו (זוכרים שכתבתי על הורמון מושעה, קיים אבל מפגר בזמן).

מהו קצב ספיגת הפחמימות שלנו? תוך כמה זמן לוקח לגלוקוז לרדת מהשיא ועד לרגע המדידה? האם עלינו למדוד שעתיים לאחר הארוחה? שלוש שעות? אולי ארבע או שש? אצל אנשים בריאים הארוחה נספגת (רמת הגלוקוז בדם חוזרת למה שהיתה לפני הארוחה) בין 4 ל 6 שעות (ארוחת בוקר 5, צהריים 6 וערב 6.5 שעות). אז למה אנו מודדים לאחר שעתיים? (למה אין אחידות בין הרופאים? חלקם אומרים למדוד לאחר שלש שעות?) אם נמדוד גם את רמת הגלוקוז וגם את זמן המדידה ביחס לאכילה, אז ניתן לאמוד ולהביא אותנו קרוב יותר לחיקוי של אדם בריא.

עד כמה יעילה ספיגת הפחמימות שבגופינו? עד כמה ספיגת הפחמימות בגופינו שונה מהנורמאל? (מהאנשים הבריאים). איך מודדים יעילות הספיגה ועד כמה התרופות שאנו צורכים משפרים את היעילות הזו?

האם קצבי העלייה של הגלוקוז בדם ושיאי רמות הגלוקוז לאחר הארוחות הינם תלויי פחמימות בלבד? האם לרמת הגלוקוז בדם לפני הארוחה יש השפעה כלשהיא על עליית הגלוקוז? עד כמה התרופות משפיעות על רמות הגלוקוז בדם? עד כמה התרופות תורמות להתמתנות העלייה של הגלוקוז בעקבות האכילה? האם ניתן לשלוט בסוכרת ללא התרופות?

עד כמה המזון משפיע על הסוכרת? (אינני מדבר על הרכבי המזון), אם למזון שאנו אוכלים יש השפעה קטנה על איזון הגלוקוז, אז מהו הגורם שיש לו ההשפעה הגדולה ביותר על ממוצע הגלוקוז (HbA1C)?

מתי רמת הגלוקוז בדם מגיעה לשיא הגבוהה ביותר אנו יודעים (לאחר ארוחת הבוקר), אבל מתי רמת הגלוקוז בדם מגיעה לערך הנמוך ביותר במשך היממה? האם רמה זו מגיעה רק פעם אחת או יותר?

למה יש הבדלים בתגובת הגוף לפחמימות בארוחות השונות (גם אצל הבריאים), האם היא תלויה בארוחה האחרונה או לגוף יש זיכרון היסטורי? (כלומר התגובה תלויה גם בארוחה הקודמת?). האם לגוף יש זיכרון ארוך יותר? (כלומר תלוי בארוחה הקודמת לקודמת?).

מה המשקל של כל אחד ממרכיבי הטיפול בסוכרת? (מזון, פעילות גופנית, תרופות)? למי יש את ההשפעה הגדולה ביותר?

כל שאלה ששאלתי כאן יכולה להוות נושא למחקר שלם בתחום הסוכרת. האם נעשים מחקרים בנושא? האם יש למומחי הסוכרת (חוקרים, רופאים, דיאטנים, מטפלים) תשובות על שאלות אלה? האם ידוע לכם מישהו שיש לו תשובות? איך אפשר לקרוא למישהו מומחה לסוכרת ללא מענה לשאלות שלא לדבר על הסברים לתשובות שקיימות?

לכן בפתיח לבלוג טענתי שלאף אחד אין עניין מיוחד בלהבין את הסוכרת מלבד החולים עצמם, ולהיות כנים עם עצמינו, עד כמה אנו מתעניינים וחוקרים בעיות ומחלות שאינן קשורות בנו או במי מבני משפחתנו?

הרופאים, חוקרים, אנשי אקדמיה, בכדי לחקור זקוקים למתנדבים חולים (חוץ מלהדביק עכברים). לנו יש את הגוף שלנו (אין לנו צורך לאחרים), אנו שולטים על זמני הארוחות, גודל הארוחות, סוגי המזון, לקיחת התרופות, הפעילות הגופנית, מעקב הבדיקות.

בפוסטים הקרובים אנסה להתייחס לשאלות אלו (למרות שהניסויים על עצמי לא הסתיימו, וכנראה לא יסתיימו בחיי והם תלויים בקצב אספקת המקלונים שאצליח לקיים).

ולסיום: עליית הגלוקוז בדם אינה המחלה, אלא תסמין של המחלה. העלמת התסמין אם על ידי לקיחת תרופות או פיקוח על המזון או הפעילות הגופנית אינה מצביע על הבראה מהמחלה. המחלה לא תיעלם ואינה ניתנת לחזרה לאחור. (היא תהיה כזו כאשר נחזור להתנהג כמו בריאים לאכול ללא בקרה והתסמינים ייעלמו). אין ברירה צריך ללמוד לחיות עם הסוכרת.