מה הטעם בלהמשיך לסבול ?! אין לזה סוף ולא כיון לסוף ?! אז מה הטעם …. ?
אני שונאת אותה את מי שאני בפנים על מה שהיא עושה לי אני משתגעת בגללה אני לא מסוגלת יותר איתה אני מרגישה איך הכל פשוט עומד להתפוצץ אני מרגישה את הגוף שלי מנופח כמו בלון בכעס בעצב במרמור בדיכאון ובעיקר בעצבים אני לא יכולה להמשיך עוד רגע בתוך הגוף הזה אני כל כך שונאת אותה על מה שהיא. תמיד מחליטים בשבילה היא עושה בשביל כולם ואף אחד לא עושה בשבילה יודעים לצחוק עליה ועל הבעיות הנפשיות שלה ואני רק שותקת ולא מתערבת רומסים אותה ואני שותקת אוכלת את עצמי יותר ויותר . היא אויר. ואני מדברת עליי בגוף שלישי כי אני כבר לא יודעת מי אני באמת מה שיוצא מתוכי זה לא אני .
אני בולימית אני אנורקסית אני מפחדת מכל העולם מה אני למען השם ? !
אני לא רזה שדופה כמו אנורקסית הגוף שלי נורמאלי כמו של בולימית אני מקיאה כל היום כמו בולימית אבל אני מונעת מעצמי את הבולמוסים כי אני מפחדת שאני לא יצליח לשבוע ולהקיא אותם כמו אנורקסית אני לא מרעיבה את עצמי כמו אנורקסית אני חושבת כל היום על אוכל קלוריות מספרים ודיאטה . אפילו שם לתופעה שלי עדיין לא המציאו כי זה מה שאני בנאדם מתוסבך ככה היתי כל החיים וככה כנראה אשאר . אני לא יכולה להשאר פה עוד יום אחד זה יותר מידי בשבילי . איך הגעתי לזה ? אף אחד לא יכול לעזור לי אני תופעה מהלכת אני מתייבשת בעצמי פשוט….
מאיפה מתחילים ? אם בכלל…
