תחושת שונות

כשאני חושבת על המילה. "שונות". ישר בדרכ עולה לי קונוטציה שלילית. למרות שבעצם כולנו שונות זו מזו. וזה היופי .

אבל אני .עוד כשהייתי ילדה. תמיד הרגשתי שונה מאחרות.. 

כיום. אני יודעת שיש בי הרבה דברים ,"שונים "מאחרות. אבל גם דומים.. 

גם הדיעות שלי הן בדרכ מיעוט .בחברה הישראלית.אבל זה נורא תלוי איזור גם.

אני גם אתאיסטית קיצונית. שונאת דת. נגד כל כפייה דתית. אני גם צמחונית. בשלבים של להפוך לטבעונית.

אני גם אלהורית. אני  לא רואה את עצמי אמא. 

ועוד ועוד הגדרות..

קשה להיות מיעוט..

אבל יחד עם זאת.

אני אוהבת את עצמי ככה. איך שאני

שונות זה לא תמיד דבר רע.

מה שרע זה.שאיני מוצאת  עניין משותף בשיחות וסמול טוק עם א.נשים…

אני לא רוצה להכליל. אבל הרבה מאוד מהנשים הישראליות.

הן מקובעות. פרמיטיביות. גזעניות. ראש מקובע.

שטחיות. מדברות על בגדים דיאטות ולקים .

ותמיד לא מצאתי את עצמי מגיל קטן בדיונים האלו.

לא הצלחתי להבין .מאיפה השטחיות? 

למה אין א.נשים עמוקים? אנשי שיחה?

האם רק אני מיעוט ?

רק אותי זה לא מעניין?

עד היום ההרגשה של להיות עוף זר.

אבל לאט לאט מבינה שזה העולם..מה לעשות.. 

מצד שני. חוסר שייכות..זה עושה לי.