איתו ובלעדיו

 איתו ובלעדיו

אינני מסוגלת להיפרד ממנו  ולו אף לרגע אף שאני רוצה בכך יותר מכל.

לצערי אני תלויה בו  וחייבת ללכת איתו לכל מקום, אפילו לשירותים ולמקלחת. הוא מקנה לי תחושת יציבות בבית  ומחוצה לו.  לפעמים אחרי שאנחנו מבלים  מספר שעות יחד מחוץ לבית אני חשה כאבים בכתפיי  משום שנאחזתי בו בכל הכוח שהיה  בידיי ובזרועותיי. 

הוא מתהלך באופן  שונה על משטחים שונים, כשאנו הולכים על אספלט או משטח   חלק הוא הולך ישר ואני אחריו. אולם כשאנו מגיעים למשטחים מרוצפים באבנים משתלבות. מסתבר שיש הרבה כאלו,  הוא מתחיל לקפץ ולכרכר וגורם לי לזגזג אחריו בחוסר ביטחון.

אינני אוהבת את הרעש שהוא משמיע כשאנו הולכים יחד, מין  רעש מכני שמושך את תשומת ליבם של   האנשים  שחולפים על פנינו. אני נמנעת מלהישיר מבט אליהם כדי לא לראות את  החמלה שמשתקפת בפניהם.יש כאלו שמביעים בקול את השתתפותם בצערי ומאחלים לי בריאות. כאשר  אפטר ממנו יפסיקו לראות בי מסכנה.

התלות שלי בו גורמת לי לכופף מעט את גבי במקום ללכת זקופה. בנוסף לכך הוא מצר את צעדיי, יש מקומות שאינני יכולה להגיע אליהם עימו משום שהוא מסורבל מידי.  אני נשענת עליו בעליות גוררת את עצמי בקושי, צעד אחר צעד באיטיות משוועת.  בירידות אני היא זאת שמקטינה את צעדיי במכוון  כדי שלא  יגרור אותי למטה במהירות שתפיל אותי.

במדרגות לעומת זאת, איני יכולה לסמוך עליו, הוא אינו בנוי למדרגות  ההליכון שלי. שם אני  נאחזת  במעקה ונותנת יד לבן זוגי, מתפללת שירבו רגעי החסד האלו שבם לא אזדקק לו, למעקה או לבן זוגי.