מעבר לערפל

כלום לא ישווה לחלומות הנעורים

להתרגשות הראשונית

לתקוות הגדולות על העתיד.

היתה שם מתיקות מסחררת,

למרות שאני זוכרת גם את הבדידות,

את חוסר השייכות,

את הסלידה מבני אדם.

על ציר הזמן, כל שנה אנושית שלי

היא כמו גילגול אחר.

נתקלתי אתמול בתמונותי לאורך השנים

וכל פעם ההבעה היתה אחרת.

הבטתי כלפיה ברוך והערצה,

אפילו אהבתי אותה מאוד,

את זו שהשתקפה שם.

אין לי כל כך זכות להתלונן,

השלמתי עם העבר,

סלחתי כמעט לכולם,

חוץ מלכמה שרצים נבזיים המורכבים מתערובת מטורפת של נפש בהמית

ורוח מפלצתית,

ובכל זאת,

יש כל כך הרבה טוב ויופי.

זכיתי להרבה

למרות שלא תמיד האמנתי שגם תורי יגיע יום אחד.

כלום לא ישווה לחלומות הנעורים,

אבל זה לא משנה,

כי יש אינסוף כוכבים בשמים,

אינסוף גרגרי חול זהובים.

הרוח מנשבת באינסוף עלים ונושאת על גליה את השלכת הכתומה.

מחר יגיע יום חדש של תכלת וקצפת מתפרצת מעל,

ושלל הזדמנויות לחייך,

להאיר למישהו את היום.

חלומות הנעורים היו סתם חלומות,

אבל לרגעים קסומים,

אפשר עוד לחוש את האנרגיה המשתוללת

כששומעים את השיר ההוא,

ומריחים את הניחוח המסויים.

והמשמעויות מתבררות בסוף,

עם התובנה,

שלמרות הכל –

להכל היתה משמעות

והכל הולך לקראת הטוב.

הכל טוב

מעבר לערפל.

ובהקשר להתרגשות הראשונית תכנסו לזה ביוטיוב, זה המיס אותי לגמרי