פלשבק

יש כאן אנשים מרתקים בעיני,

בדמיוני אני יוצרת לי תסריטים בהם אתם הופכים לרגע לשחקנים.

סרטון דמיוני לדוגמא שהצית אצלי אחד החברים:

הוא סוכן רוסי סמוי, מבנה גוף רזה, צר, עצמות לחיים בולטות, שפתיים צרות, גבות שקופות, שיער בלונדיני קצר, פוני ארוך לצד הפנים, אצבעות ידיים צרות וארוכות, מפרקים רחבים. הוא תזזיתי בעל זיכרון ויזואלי פנומנלי לטווח הזמן הקצר יחסית, אבל הוא לא זוכר את העבר.

גופו נוטה מעט קדימה, מהיר תנועה, ספורטאי שמסוגל לטפס על קירות אופקיים גבוהים ולהשתחל מתחת לגדרות, עיניים חומות צרות, חסרות הבעה, חסרות רגש. אדם שלא קיבל חום ואהבה לא יכול להרגיש כלום. גם לא כאב פיזי.

יש לו את היכולת להיות בלתי נראה.

הוא בעצם מגוייס לכל מיני פעולות שמשרתות אינטרסים כאלה ואחרים, ואין לו מה להפסיד, הוא עושה הכל ברצון, אין לו לאן לחזור.

אבל יש איזה פלשבק מעומעם, חלקי שכל פעם הוא רואה בו עוד פיסה קטנה מטושטשת, אפרורית, והפלשבק הזה, ספק דמיון ספק מציאות, מגיע בכל מיני צורות, בהתחלה זה נראה כמו ציור מקווקו בעיפרון חלש על נייר עיתון מקומט, אחר כך זה נראה כמו ענן אפור שמנסה להצטמצם למעין מיתאר גוף., לפעמים זה נראה כמו קרע בשמים אפורים ומעבר אל רקיע אחר. הפלשבקים מגיעים אליו ברגעי סבל פיזי. כלומר הוא לא מסוגל לחוש סבל פיזי, אז הכאב מומר בפלשבקים האלה.

הבחילה העצמית גורמת לו להיות פרפקציוניסט בפעולות הקיצוניות המוטלות עליו, כי יש בהן בריחה מפני עצמו. ככל שהמטלות קשות ופוצעות יותר הפלשבקים מתחזקים.

עכשיו הוא שוכב זרוק בגשם זלעפות בסמטה צדדית ברחוב השחור. הכביש מבריק היכן שהתאורה הכתומה מצליפה קרן אור על טיפות כבדות, ששורפות בבשר. שפתו העליונה מדממת, והפלשבק מתחדד, הוא חש על פניו שיער ארוך מאוד, שחור, הוא כמעט רואה פנים של בחורה, היא מתבוננת בו ללא מרחק כמעט ועיניה השחורות כמו קרני רנטגן אל תוך נשמתו.

הוא יודע שככל שהמראה יתחדד והפלשבק יהיה מוחשי זה סימן בשבילו שהוא עומד לעבור את הגבול.

אבל מה אומרות העיניים ?

האם זו חמלה ?

מה היא חמלה, למי שמעולם לא חש אותה, האם זה מגעיל, האם זה טוב או רע…