בדידות ושיגעון

העולם בפנים הוא שברירי ועדין, מרהיב ביופיו. העולם בחוץ הוא קר וקשוח, דוחה בכיעורו. בעולם שבפנים מסתובבת רק נסיכה אחת, כלואה בכלוב מזהב שבנתה לעצמה. בעולם שבחוץ מסתובבות צלליות, חדות בקצוות השבורים שלהן. ביניהן יש לעיתים הבזקים של צבע וצליל אך לבסוף שוקע חזרה למקומו. הנסיכה בודדה, לעיתים תוהה לעצמה בין התקפי השיגעון, האם אולי להכניס מישהו לעולמה. היתרונות מול החסרונות תלויים לנגד עיניה במאזניים מוזהבות. חלקם מדפקים על דלתה, חלקם חובטים בה באגרופים וחלקם מוסיפים עליה סורגים מפותלים. כיצד תדע את מי להכניס ומפני מי להישמר? האם בכלל שווה להסתכן?

מה עדיף, להשתגע מהבדידות או להתמודד עם קצרים מצלקים בתקשורת?

האם אני נוהגת בזהירות או שמה אני הורסת את חיי במו ידיי?

האם האדם הוא יצור חברתי או יצור הישרדותי?