הפסיכולוג אמר לי בי

טוב אני ממש מרגישה צרוך לכתוב במיוחד שאני קצת הרבה בודדה התקופה האחרונה .

הפסיכולוג אמר לי בי כי נגמר הטיפול והוא רואה שזהו באמת הצלחתי אחרי אחרי הרבה מאוד זמן לקלוט את העולם .

את הרע והטוב כמכלול אחד . 

כמציאות בפני עצמה . אח אדיוט אבל הוא אח וכו נהייתי חכמה יותר 

הרבה יותר , אבל אני לא אשקר שהחיים תותים .

קצת קשה לי לקבל את מי שאני אבל זה מה יש מבט מבואס .. כן 

לא לא בדיוק מתה על זה ועל אופי התבוסתני שנוחת עלי אבל אני שואלת מה קרה לכול החלומות שלי והאנרגיות

התנפצו לרסיסים .

בום ביום אחד אבל לא בגלל שהייתי לא בסדר , הסביבה לא מעט הרבה אם לא לומר הרבה מידי .

כול הסיפור של המשפחה מאוד הפריע לי בדרכים שמתי יותר מידי עליהם ועל כמו מה שכול אחד יגיד עלי .

רק משהו שונה עכשיו אין לי את האנרגיה שהייתה לי כמו אש נמוכה מאוד .

לא דיכאון כי יצאתי מהפינה הזו יותר כמו מציאות שנכפת עלי וזו האופציה הכי טובה אז אני תקועה 

כמו להישאר באותו השלב שנים אבל השנים עולים להם .. מנסה לחדש את הרעיונות שלי ולצאת מהקביעות שלי 

שלמדתי לגלות על עצמי שאני אוהבת לחזור על דברים שוב ושוב ושוב בצורה מדוייקת נוח לי לאכול את אותו הדבר 

לשיר את אותו השיר , אותו הדבר קל לי . זו גם הסיבה של הבררנות שלי כול מה שהוא שונה זה יציאה מסוכנת .

זה לא שאני לא יודעת מה עלי לעשות .

בדיוק זה להמשיך לאט .

אבל המצב הזה מעציב אותי אני כול כך מפחדת לפול שאני לא נעמדת .

מדברת ברמת העסקים , להוציא כסף על עסק בחוץ כשאני יכולה לקבל בבית …כאילו הסיבה מצדיקה את עצמה וכך אני לא מתקדמת 

או שלעיטים התקדמות קוראת מתחת פני השטח ויודעים מה אני חייבת גם לראות הטוב שקרה איתי 

סוף סוף למדתי להתגבר על קשיים קשה לי אני לא אמרת שלא . 

אבל הינה למדתי , אני עדיין מתרגלת את הדבר הזה של להבין את עצמי לפני שאני נכנסת לסערת הרגשות 

באמת  אני בטוחה שאף אחד לא מרגיש את מה שאני מרגישה אולי חרדת משימה לא יודעת .

השנה עשיתי מהפך עם עצמי , נשאר רק להרזות אבל זה בכלל פנדורה כי כול העניין שלי 

בזה להיות יפה בבגד ים וזה לא יקרה יותר כי הישאר לי עור נפול על מה הטעם גם לוותר על ההנאה שבאוכל וגם להיות מכוסה בבגדים אני צריכה לקבל 

את המשקל שלי וזה מה יש . כנראה שהיה עסוקה אני גם ארזה , אבל אין לי כוח לרדיפה הזו אחרי מה אני אוכלת.

מצד אחד אני זקוקה לבן זוג מצד שלי אין לי כוח לחוות דחייה כזו או אחרת להרגיש לא מספיקה , לתקן להסתיר להחביא .

היה בסדר בלאגן שלם מה שקורה בי  .

יש אימרה להחזיק חזק לא לעזוב בסוף כול הבלאגן הזה יסתדר פרה פרה .

עייפה , נדבר … יומן יקר 🙂