האושר הוא המסע ולא היעד…
בילשוט ברמה גבוהה שמא אופטימיות בלתי אפשרית להכלה?
אם תשאלו אותי מה דעתי לגבי כותרת הפוסט היום, כנראה שהתשובה תהיה שונה מתשובתי אליה מחר, ומזו של מחרתיים וכן הלאה. הפכפכה שכמותי.
אני שואלת את עצמי ובעיקר אותי שאלות מרובות אינספור, אבל השאלה הגדולה שמהדהדת וצפה לי במימדי הראש כבר שנים היא לא אחרת מאושר מהו.
יבוא אחד שיגיד שמבחינתו אושר זה אהבה ומשפחה, שברגע שיש לו את אלו הוא מאושר.
תבוא אחת ותגיד שמבחינתה אושר זה העיצוב והעבודה העצמית אל הגרסה היותר טובה שלה, וכל תיקון שכזה עושה אותה מאושרת.
תבוא אחת נוספת, גילי ריד, נאיבה קטנה בסך הכל, תעמוד על הבמה כאשר פניה לקהל החשוך, וזרקור אחד ממלא אותה בשאלה- מהו אושר עבורך?
והנני אני, ניצבת על דק המשטח המוגבה בעודי מהרהרת בהגיגיי ומנסה להבין את השאלה אם כי לא הספקתי להכילה.
מהו האושר המעצבן הזה? איפה הוא? זה יקר? זה רב פעמי? ניתן להשיג בחנות הקרובה?
אני גם רוצה אחד כזה.
אני חושקת באהבה גדולה, בהקמת ומיסוד משפחה.
כל יום ויום אני עובדת על איך להיות גילי יותר טובה.
והנה, ממש כעת, אני בת 18 ועשיתי כבר חצי דרך עד כמה שנראה.
אני מרגישה שזכיתי. אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. יש לי סביבה מיוחדת ותומכת, כלים מרובים, אמידות, משפחה וחברים, אני יכולה לנגן ולצייר ולכתוב ולצלם ולעשות כל כך הרבה, זכיתי… אבל מה שווה כל זה?
האם בסופו של יום, ממש כמו עכשיו, אזכה אולי, אולי, לחייך?
הכל הזה הותיר בי חלל ריק שאיני יודעת איך למלא אותו.
אז לא, אני לא מאושרת, אחרת לא הייתי כאן כותבת את הפוסט הזה, בבלוג הזה, בפורום הזה, בשעה הזו.
איך זה שמכל השאלות הרבות שקיימות סביבי, דווקא לזו אני לא מבחינה בפתרון? כאילו הוא ממש מולי ואני מפספסת.
אולי ברגע שאשנה מחשבתית את המושג "המרדף לאושר" ל"דרך לאושר" תשתנה גם תשובתי.
היום אני לא מאושרת ומאמינה שכותרת הפוסט היא בילשוט ברמה גבוהה מאד, אבל אולי מחר תהיה אפשרות חדשה.
-
6 תגובות
