רק למות

אני רוצה למות.

היום. עכשיו, הרגע.

אני מחבקת את ההגה ואת מאגרי הכדורים שלי.

ומייחלת

שאם אפשר שזה יקרה לבד.

שאני לא ישלוט.

או שפשוט הרכב יתהפך.

או שסתם הלב שלי ידום.

או שאני אלך ויגמר העולם ואני אפול אל שום מקום.

רע לי.

אני רוצה לכתוב שאני רוצה לחיות.

אבל האצבעות שלי לא נותנות לי.

משהוא מתנגד אצלי לחיים.

אני כנראה אלרגית אליהם.

אבל אני גם לא רוצה להחליט על המוות.

הבנת משהוא?

כי אני לא.

אמן ויהיה לי אומץ הלילה להחליט לאן אני הולכת.

זה תואם תקופה התחושה שלי.

כמו הקורונה מאבדים טעם וריח.

כנראה שגם אני נדבקתי.

אמן ומחר יהיה אחרת. זה גם משהוא הרצון הזה.

למרות שהמחשב האמיתית שעולה לי זה הלוואי ותמצאו אותי מחר בחלקים שמישהוא רצח אותי….

וזה קצת מפחיד. אבל גם רק בשכל.

אני הכי מסוכנת לעצמי וזה קצת מבאס.

אמן. אמן שיהיה לי כח לגמור את הסאגה הזאת הלילה.