טוב אז חזרתי

טוב אז ככה אתם ממש לא חייבים לקרוא את הכל אני אומרת את זה כבר כי אני יודעת שזה היה ארוך זה בעיקרון לעצמי כי תחלאס אין באמת מי ישמע אותי אבל הנה אני מתחילה

עזבתם אותי אחרי חודש של גמילה באיזה נקודת שבירה קטנה מאז עבר עוד חודש אז הנה בעצם מה שקרה

ניתקתי קשר עם כל האנשים שדיברתי עליהם שהם רעים בשבילי חשבתי שאני פרנואידית עשיתי כאילו אני יודעת מה הם עשו כשלא היה לי מושג וצדקתי הם צחקו עלי מהרגע הראשון….

נכנסתי קצת לפני יום כיפור לקבוצה בווצאפ לבני נוער שקשה להם אחרי כמה זמן הבנתי שהם לא באותה רמה שלי ואני כנראה באמת צריכה עזרה שאני לא יודעת איך להשיג וזה למה חזרתי באמת אבל הם עזרו לי להבין כמה דברים               1.שהעבר שלי תמיד יהיה מאחורי והוא לא יעלם או השתנה רק איך שאני אראה אותו

2.שאני לא מספרת לאף אחד הכל עלי גם אם אני ממש מנסה בגלל הבעיות אמון שלי ושאולי אני יכולה לדבר עם מישהו מהאינטרנט או שעובר את אותו הדבר 

3.שאף אחד לא מבין אותי אם הוא לא עושה את מה שאני עושה אבל גם אני לא מבינה אותי

וזהו נראלי לפחות הכרתי שם עוד אנשים שאומרים לי להתקשר אלהם כשאני מגיע למצב שבו אני כותבת לכם

אה כן אז כמו שאמרתי ניתקתי איתם קשר והכרתי מישהו קוראים לו איליי ולפני יומים ורבע שעה אנחנו היינו ביחד חודש והוא גם אחד האנשים שניסיתי להסביר להם מה אני עוברת וזה לא עבד

אבל הוא אמר אני לא יכול להבין איך בן אדם יכול לפגוע בעצמו סתם אל תכנסו אליו הוא פשוט לא מבין כמו כולם הם לא עוברים את זה איך הם יבינו טוב טוב לעיניין אני ממשיכה

לא זוכרת מישהו פה אמר לי משהו על פסיכולוג אז כנראה שאני צריכה זה נכון רוב האנשים צריכים אבל זאת שיחה בין ההורים שלי שהייתה לי מול הפנים 

אמא אלי: את יודעת שאת צריכה פסיכולוג את ממש מוזרה.     אני אל אמא: מה אני על מה את מדברת? מאיפה הבאת את זה עכשיו?                                                                                    אמא לאבא: אתה רוצה לשלם לה על פסיכולוג?                        אבא לאבא: לא.                                                                          אמא לאבא: אוקי..

אבל זה גם לא אשמתם היא סתם מנחשת היא לא באמת יודעת מה עובר עלי היא לא יודעת מה אני עושה רגע בעצם גם אתם לא אבל רגע סתם שתדעו קשה לה הרבה יותר עכשיו ואני יודעת את זה אז לא לצאת עליה היא באמת לא חושבת שזה רציני כמו שזה אוקיי עכשיו ממשיכים

אז לפני כמה זמן  האמת שאני יודעת בדיוק כמה זמן אבל זה לא משנה היה נקודת משבר אני מזכירה אחרי חודשים ושמונה ימים נקודת משבר ענקית אני פשוט יש לי קטעים כאלה שאני כאילו מרחפת מעל הכל ולא מבינה איך אני קשורה לזה מה לי ולזה מה אני מחפשת פה ואם אין לי מה לחפש פה אז בואו נתקדם טוב נראה לי הבנתם מה קרה שם נכון בקיצור אחרי חודשים שלא השעון התאפס הכל מהתחלה כיף משהו אוקי אוקי אבל זה רגיל כל הזמן נשברתי וחזרתי לזה אתם צודקים אבל משהו חדש קרה

בזמן האחרון התחלתי לא לאהוב את הגוף שלי שוב אין לי עם מי לדבר על זה כי כל הזמן אומרים לי את רזה שתקי אבל מזה שתקי אני לא מי שאני רואה במראה זאת לא אני זאת פאקינג פרה אני לא יודעת מי זאת או מאיפה היא הגיעה אבל אני לא מזהה את עצמי בקיצור כל הזמן אנשים קוראים לי שמנה כי אני יודעת שזה בצחוק כי את רזה מה כי למה את לוקחת הכל ללב מה יש לך עכשיו כי את רזה שתקי…

בקיצור זה המקום היחיד שאני הולכת לכתוב בו את זה ואני בטח שלא הולכת להגיד את זה אבל היי קוראים לי נעמה ואני חושבת שהפכתי לבולמית 

כאילו אני מקיאה כשאני מרגישה רע עם עצמי זה לא שאני לא שולטת בזה אני אפסיק כשאני אחליט לא? 

יש לי היסטוריה עם תת משקל אבל מה זה משנה אין לי כוח לדבר על העבר עכשיו זה קשה לי מספיק אבל היי יש את ההווה ולצערי הוא מספיק מעניין