אך הפרעות אכילה הנושא האהוב עליי…
סיכום קצר של תקופה שאני עדיין נמצאת בה.
מכתב שכתבתי לאמא שלי
היי אמא בוקר טוב❤️
וואו הרבה זמן לא כתבתי לך מכיתה ח זה מוזר טיפה. אני חושבת שאם לא אכתוב זה ישב עליי לנצח והרי לך אני מספרת הכל לא מסתירה ממך כלום.
אז כמו שאת יודעת אני בתקופה על הפנים מבחינת לימודים משפחה ואפילו קצת חברים אני לא ממש יודעת מה הסיבה ואני חושבת שהסגר קצת משפיע אבל כמובן שלא רק זה.
מהלימודים התיאשתי והאמת שאם זאת לא הייתה השנה האחרונה שלי הייתי פורשת כי אני חושבת שנפשית אני לא מסוגלת להתמודד עם הבית ספר אני יודעת שזה לא פתרון ולהרים ידיים לא יעזור לי בחיים כי אני הרי בן אדם שנלחם אבל אני מרגישה שהנפש שלי לא נותנת לי להלחם, טוב את בטח חושבת לעצמך מה כבר קרה שהמצב שלה הגיעה לזה אז אין תשובה אני בעצמי לא יודעת זה בא לי בבום וכמה אופטימית שאני מנסה להיות זה לא עוזר לי.
לגבי המשפחה מרגישה שהתרחקתי ושאני לא מסוגלת להיות בחברת אנשים אני יודעת כמה עצוב לך שאני ודני לא בקשר טוב אבל אני באמת לא מצליחה להכיל יכול להיות שפתאום שהבעיה נמצאת בבית זה מרתיע אותי (משהו הגיוני לגמרי) ואותך אני אוהבת מאודד אין שאלה בכלל וכמובן שגם את אבא אבל אני מרגישה שתמיד יש לו בעיה איתי ונכון שאני כועסת ובלהט הרגע אומרת שהוא שונא אותי וכמובן אני יודעת שהוא לא שונא אותי אבל יש שם משהו ואני יודעת שהוא מוצף כרגע ושיש לו הרבה בעיות ומי אני שבכלל אשווה את הבעיות שלי אליו אבל הוא אבא ואני צריכה אבא שלא יהיה שם רק כשצריך לכעוס אני צריכה שהוא יהיה איתי ברגעי שמחה ודנה אני ממש אוהבת אותה אבל אין לי כוח אני לא מצליחה לשחק איתה אני חסרת סבלנות בזמן האחרון יותר מהרגיל.
וחברים אך חברים מבחוץ הכל נראה מדהים אבל האמת שהרחקתי את כולם כל כך וחלק לא נשארו וזה בסדר ומובן הרי מי רוצה להיות בחברת בן אדם שמרחיק אבל להפך גיליתי מי החברים שלי וגם הכרתי חברים חדשים שטוב לי איתם ואת התנועת נוער הזנחתי מי היה מאמין שאזניח אבל כבר לא טוב לי והאנשים איכס מה נהיה מהם כולם מגעילים זה לא בשבילי זה מגעיל אותי והתפקיד שלי נורא ואחרי שלא התקבלתי לשנת שירות במיוחד, טוב לי בתנועת נוער ה2 ואוהבים אותי שם שקלתי לעזוב את ההתנועת נוער אבל אני אסיים בכבוד ויותר מזה להוכיח לעצמי שאני יכולה לסיים את מה שהתחלתי לא כמו תמיד
וההפרעות אכילה וואי וואי הנושא "האהוב עליי" את באמת חושבת שאני חושבת שהמוח שלי מטומטם את לא אמיתי אם האמנת לי אני הבת שלך את אמורה לדעת מתי אני משקרת את יודעת מה בעצם לא… אני שיקרתי כל כך טוב לעצמי אז ברור שאנשים יאמינו נמאס לי מכישלון אחרי כישלון ומנסיון שלי "להחלים" ואז ליפול אז המצאתי לעצמי את זה שיש לי משהו דפוק במוח
כן אני רוצה טיפול מאוד רוצה אבל מפחדת להכשל שם ולהדרדר מבחינה נפשית כי מפה אין לי לאן ליפול (מבחינה נפשית) ואני באמת לא יודעת למה
יותר מזה אגלה לך סוד בחודש האחרון היו 3 התקפי חרדה זה מלא יחסית לבן אדם שלא חווה הרבה זמן התקף חרדה אם זה בגלל הלימודים המשקל והביטחון העצמי שלי
אגלה לך עוד משהו ליציאות אני לא יוצאת כי אני מרגישה לא יפה ואין לי ביטחון אז היום אני ממציאה תירוץ בגלל הקורונה אבל מה עם היום שאחרי הקורונה? איזה תירוץ אמציא?
אוהבת ומקןוה שהתקופה הזאת תגמר❤️
-
4 תגובות
-
-
