אחרי לילה לבן מגיע בוקר שחור.

ואחרי לילה לבן
מגיע בוקר שחור.
והוא שחור
משחור.
לא פחות
מקודמיו.
רואה שחור.
ואור.
וחור.
ושוב שחור.
וחום.
וקור.

עולם קפא,
לב הפשיר,
נוטפות דמעות עיניים.

כלתה שפה,
נגמר לו שיר,
ואין מילות ביניים.

הכול יבש
הקול נדם
אני איש
ואין אדם.

זמן מתבלבל
נאסף.
עולם מתגלגל
אל הסף.
ואני בתווך
תמהה-
אולי אמצא בי
כמיהה?
ומוצאת בי רצון
ורוצה,
רועה דמיון כצאן
ונוצה.

ושוב עולם מתבלבל
נאסף,
וזמן מתגלגל
על הסף.
ואני בתווך
גמורה
איני יותר
שמורה
קח אותי מכאן
מהר
אני, כאן,
לא אשאר!!!
קח אותי מהר
זה דחוף!
אני יודעת שאני מבקשת את זה
תכוף.

נגמר לי.
נסתם בי.
אין לי.
זהו.
חשבתי
אולי,
הבנתי
שלא.
נגמר לי.
נסתם בי.
וזהו.