לאבנה

נכתב ב2014* מוצף געגועים בעקבות הסרטון 

כשאמא הייתה בהריון וההורים גרו בערבה, אבא החליט שהוא רוצה חיית מחמד.  
הם הלכו לידידה טובה שהיייתה צריך למסור גורים.
אבא התעניין בגורה קטנה  לבנה כמו שלג ועיניים כחולות. הוא לקח אותה וקרא לה לאבנה (כמו המאכל).
אני נולדתי בדיוק אחר כך.
לאבנה תמיד הייתה מלאה באנרגיה. כשהיינו קטנים היא הייתה נושכת אותי ואני בתמורה הייתי מכסה אותה בשמיכה כדי שתפחד קצת (ועוד דברים אחרים שאני אתכחש אליהם עד היום) היינו עושים שטויות ביחד ואני יודע שנהנו.
כשהיא גדלה היא הייתה חסרת פחד. תמיד נראת צעירה יחסית לגיל שלה וחזקה. אני זוכר איך בגיל 20 היא ראתה חתול צעיר נכנס דרך המרפסת של הבית והיא פשוט קפצה עליו, הטילה אותו כמו שרק היא יודעת ןגרמה לו לברוח בנהמה. כששאר החתולים הסתכלו עליה דרך המרפסת היא נעמדה כמו לביאה בגאווה.
זה מצחיק.. היא אשכרה פעם אחת ראתה בחצר כלב לברדור ונעמדה כשמוכנה לתקוף והוא ברח כמו כלבלב מושתן.
זה ברור שעם הזמן דברים משתנים. תמיד הולכת באלגנטיות ובאותה זמן אנושית בצורה שרק היא יכולה להיות.
עם הזמן היא נחלשת אבל אני עדיין מחזיק אותה על הידיים שלי..
היא נעשית מסריחה אבל אני ממשיך להחזיק אותה כי לי זה לא מזיז…מקסימום לשטוף ידיים. והיא נחלשת. כל השאר כבר לא משנה…זאת לאבנה והיא החתולה שלי ורק שלי…היא תמיד הייתה. לאבנה כבר לא שומעת את נקישות האצבע שלי אבל אני בטוח שאיכפת לה.
אני ממשיך לעשות את זה. כי זה שלה. לאבנה…