הביטחון שאבד, או שלעולם לא היה

הייתי מוגנת, הייתי בטוחה 

בוודאות ידעתי 

שאני כבר לא מפתה 

ובכל זאת, משום מה 

מלכת יופי דימיתי אותי 

ובגרון נטוי וראש מורם פסעתי. 

כתפי החלשות, שמוטות בניוון, 

אך ליבי העייף ידע את הכיוון.

להיות רזה!! להיות הכי רזה!! 

הכל היה כל כך פשוט וברור 

כל הרצון למטרה זו היה שמור. 

לא להיות טובת לב או נחמדה,

חמדה נפשי, 

אלא להיות הכי בלתי נחשקת ושדופה 

חשקתי. 

ועכשיו נותרת ללא גב, 

כשהיתמר ועלה לו המשקל, 

והכח שאזל-חזר ,

פתאום החרדה שוכנת קבע 

היא יודעת שפעם הייתי חצי ממנה,

אפילו רבע.

יותר רזה יותר קלילה 

גם כשהשריר כבר בקושי רב נשא.

עתה דאגותיו במימדים של מציאות,

כשמקודם נעלמה להכל המשמעות. 

אסור לחשוף את הברך,

חזרה לה הצניעות. 

הגוף זועק הצילו,

מקודם קולו לא נשמע.

הוא היה נחות , חסר חשיבות.

מה יותר חשוב מלהיות רזה?  

חום גוף? מחזור? בריאות? נשירה? 

הכל הבלים,

כשאני קשורה בכבלים.

בעבותות של אהבה אסורה,

לאהוב ליבי האנורקסיה!!