איך מאזנים בין תקווה – לפחד מאכזבה?
איך מאזנים בין תקווה – לפחד מאכזבה?
.
כולנו זקוקים לתקווה – שלפחות חלק יסתדר לטובה,
שגם אם אנו לא יודעים אותה – לשאלות שלנו יש תשובה.
שעוד קצת סבל – ונרגיש שיפור בתקופה הקרובה,
שגם אם איננו יודעים מה הסוף – מנת הסבל שלנו קצובה.
ללא תקווה – אין טעם לקום מהמיטה למציאות עלובה.
אך תקווה יכולה להיות מסוכנת – היא יכולה להוביל לאכזבה,
כגובה התקווה – גובה האכזבה,
זה משחק טיפוס מסוכן – שיכול להסתיים בהתרסקות מכאיבה.
אם האור הוא תקווה – אתה בוודאי לא תהיה מרוצה שהנר שלך התכבה,
מצד שני, האכזבה שורפת – זה כאילו שאתה דורך על לבה.
אז איך מאזנים בין תקווה ואכזבה – את גובה הלהבה?
.
אדם חכם אמר, "תקווה לטוב – תתכונן לרע",
זו אולי עיצה טובה – אך קשה ליישמה במציאות אפורה.
לכל אדם יש משאבים מוגבלים – כמה להשקיע בתקווה וכמה בכך שאולי תבוא צרה?
וכאשר יש לך מספיק משאבים רק לאחד מהם – מה תהיה הבחירה?
אם לא תשקיע מספיק בפיתרון – תגלה שהבעיה נשארה,
להקצות מעט מידי משאבים – לעיתים רק מוביל להחמרה.
אז במה כדאי להשקיע, במפיץ האור – המנורה,
או בכלים שיעזרו לך לעבור את התקופה החשוכה – ללא תאורה?
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
אולי ההבדל בין אופטימי לפסימי – הוא רמת הפחד שלהם מאכזבה?
ואם כן, אולי פסימי שיתגבר על הפחד – יהיה מלא תקווה?
