םדמטקץיגכסףז

אין לי כוחחחחחחחח

מבחינת הלראות או לא לראות עדיף לראות כי אם לא יהיו אופציות אחרון אז זה סבבה. אני רוצה לראות עוד דירות כי זאת הראשונה וזה לגיטימי כפול 100
מבחינת ההורים אני יכולה לשוטט עד הערב כדי להימנע מתקשורת איתם
אני יכולה להגיד שאני יוצאת ל….. סידור ולא לפרט אבל זה יהיה מלא סטרס
אני יכולה להגיד שאני… יוצאת לרופא אבל שקר זה סטרס
אני אשוטט…….. 😐
לא. אני אגיע הביתה ואצא לפני שאמא תחזור
רעיון הרבה יוץר טוב
היא מסיימת 1630
אני אצא ב1700
זה שעתיים לפני
מה אני אעשה שעתיים

עריכה

חייבת להרגיע את עצמי עכשיו כי זה טמטום מיותר , לפחות 80 אחוז מזה

גם החלק המלחיץ הוא קצר, משהו כמו 2 דקות ואני מגזימה כי היא תשאל ומהרגע הזה אז שהיא תניח לזה כי אני אענה לה תשובה שטחית יהיה ממש קצת זמן

כל שאר הזמן אני יכולה להתעלם מהקיום של הרגע הזה כי הוא נמצא בזמן אחר וא י לא צריכה לחוות דברים שלא קורים בהווה

הכוונה אני לא חייבת, גם אם אני מרגישה שאני חווה זה לא אמיתי לגמרי ואפילו הסבל שמסביב גדול מהרגע עצמו בדרך כלל. בטוח גם ברגע הזה

דמייני את עצמך נכנסת הביתה והיא שןאלת ואני עונה וזה נגמר

עכשיו תנשמי עמוק 

יופי עכשיו שבי זקוף

או לפחות לא שפוף

עכשיו תעודדי את עצמך

מגיע לי כצו שמגיע לכולם

אני סך הכל בסדר

אני טובה לפעמים

נחמדה לפעמים

אני חברה שלי אז אני יכולה להיות אקסטה נחמדה אלי אפילו אם לא הייתי 100% 

אפילו אם הייתי פחות מחמישים

עכשיו לנשום שוב

רק את תרגיעי אותך 

פעם הבאה יהיה יותר קל

פעם הבאה יהיה יותר קל

ואני לא לבד

אחרי שאני אסיים עם זה יהיה טוב אני אשמח שעשיתי את זה

אפילו שאין סיכוי שאקח אותה, בשלב הזה

השמים יפים

יש שירים מצחיקים

השמים ממש יפים

אפירמיישנס

אני נושמת אני שלווה אני נינוחה הלב שלי רחב יש ריח של לחמניות אני לא אוכלת פחממות סתם אני כן 

הכל יהיה בסדר 

עריכה

עדכונים מהשטח

כמו שתכננתי שוטטתי כשעתיים עד 19. קניתי עטים שאני לא צריכה מקרביץ כמו חזירה, ליטפתי ספרים בסטימצקי ושנאתי הכל באייץאנדאם. הלכתי לגינה נעימה וישבתי שם וחיכיתי שהוא ייצור קשר. 19:30 אני כבר בספסל ליד הבניין וכותבת לת כי כבר לא נעים לי לחפור לכ

כבר מתחילה להרגיש שזה לא יקרה היום והוא שולח הודעה שהוא יכול ב20:30 . עוד שעה וחצי לשבת על ספסל. שזה לא נורא אבל זה קצת נורא. 

עריכה

עברה חצי שעה נורא מהר. שוב שקט. שוב עובר לאט. חצי שעה, שאולי תהפוך לשעה כי מי סומך עליו. בשמונה וחצי אני אגיד לו שאני פה. שיזדרז אם הוא עוד לא יהיה פה. מחר אני מתחילה את הקורס. מה הקשר? אין שום קשר. זה לא מתאים עכשיו. לא משנה. לא יהיה לי הרבה זמן להירגע מזה בכלל וללכת לישון בלי זמן מסך לפני זה עצוב וקשה מידי. כי זה לעצום עיניים ולהתעורר ליום עבודה. אגו מול י ועלבונות וכאב לב קטן. ואז לנסוע לחיפה וזה יום קשה וארוך ואז יום רביעי . ואז שוב לחפש דירות כי אם אני אעצור זה מבוכן אסור לי לעצור, אני מקווה שתיכפה עליי עצירה כי פשווט לא יהיו דירות. אולי מזל שהקורס הזה מגיע להסיח את דעתי בין החיםושים כי כולי יהיו ימ ים בלי כלום. 

20:09

עריכה

20:18

אני אהיה כנה איתו ואנהג בבגרות ובכבוד או לפחות אשתדל. הוא לא דמות ענקית ומפחידה הוא שווה לי

עריכהההההה

הוא היה איש ממש נחמד

והדירה הייתה ממש נחמדה

והייתי מכבדת וכנה כמו שתכננתי

והוא היה מכבד ונעים בחזרה

אני נהנתי מהחוויה הזאת עכשיו

זה לא ייאומן

אחרי שהמעשה ייעשה

אני אניח למוח שלי להתרגל לדברים טובים

תודה לכל מי שמאמין בי ותומך בי אני באמת חייבת את זה ולא יכולה בלי זה

אני מקווה שאני לא חופרת מידי לכל האנשים שאני חופרת, כשאני כותבת קל לי להסחף כי אני רגילה לכתוב פה ובכלל ביומן כזה אנונימי. 

מפרטת יותר מידי

לאחשוב

מה שחשוב זה מה שע כתבה לי 

ושזה הוגשם

וזה לא ייאומן

כשזה ייגמר

אני אכתוב מכתב אהבה אחרון ליאיר אגמון כי גם לו יש חלק בזה

וגם לבו 

ולכולם

ואני אעשה אירוע חברתי עם נאום מרגש

ואני אבכה

ואני אקנה תכשיט שיסמל את התהליך הזה ותמיד יזכיר לי 

שעשיתי משהו שהיה לי מאוד מאוד קשה ושהרגיל בלתי אפשרי

אבל עד אז יש הרבה צעדים

שכל אחד מהם יהיה קשה

כמו זה שלפניי: לשקר לאמא שחיפשתי נעליים

עריכה

אני זוממת לערוך את הפוסט הזה למוות

בקיצור אני בשנאה אליי

נסעתי לקורס החדש ושמתי בגוגל מפס את הכתובת בקרית אתא כי היה כתוב כץובת, קרית אתא, חיפה

ולמרות שאני יודעת שקרית אתא זאת לא שכונה בחיפה

הנחתי שאני טועה או לא יודעת מה ושבכל מקרה אם רשום פסיק חיפה אז זה בחיפה

הגעתי לבית אבות

הבכתי את עצמי עם הודעות מבולבלות בוואטסאפ

כולם חושדים שאני סתומה ובקרוב מאוד הם יגלו שהם צדקו

אז במקום להקדים בחצי שעה ולהרגיש בנוח עם קפה ואוכל קטן

אני מאחרת ברבע שעה נכנסת לחדר מלא שבו כולם כבר חברים טובים ונינוחים אלוהים יודע איך

בהצלחה

שום דבר לא חדש

וגם השיער שלי נראה רע 

מה שכן הבגדים הכי יפים היום

ייייייי

מה עוד

ת הציע ללכת למשהו תרבותי ושמחתי על זה כמובן

אני חושבת שתום ואני יכולים להיות זוג אבל אני לא מאוהבת בו ולא נמשכת אליו כל כך. לא גרופית עליו. אני לא פוסלת אותו אבל אני גם לא רוצה. פשוט לא בא לי ובטח לא עכשיו. אני לא יודעת כלום על כלום . בקיצור אני לא יודעת כרגיל אם אני מסכימה עם עצמי או לא. האם אני נוהגת בחכמה שמקשיבה לאינטואיציה, האם אני עושה טעויות של מילניאלית טיפוסית? 

לא משנה אתם יודעים למה?

כי ברגע שלא אגור אצל ההורים, לא אהיה חייבת יותר לאך אחד כלום.

אני לא צריכה להצליח בכלום , להרשים אף אחד, לא חייבת אפילו זוגיות או כלב , רק שיהיה לי מספיק כסף לשלם לשכד ולאןכל ולפנסיה. וגם הפנסיה , אני כמובן אלך על המתת חסד כי אני אהיה זקנה בודדה וממש לא מתאים לי שמישהי תעזור לי להתקלח. 

מאוד פסימי אבל מאוד משחרר

אני בטח פספסתי תתחנה שלי

עריכה

אני שוקלת לפרוש מהקורס

זה מלא סטרס עכשיו ומציאות 

אני לא אפרוש אבל אולי אני צריכה

כי אני לא רוצה שזה יכביד עלי ברמה שתימנע ממני לעבור דירה

היה קשה ממש עכשיו

שכחתי מה זה 

חשבתי על ההשלכות של הרושם הראשוני הגרוע שלי על אנשים שאני מקווה שיהיו קולגות ושכנים

וחברים

ולא רןצה להיות חברה של אףאחד מהם

כי אני לעולם ארגיש מקולקלת לעומתם

הם דיברו הרבה על החרדות שביצירה ובחיי האמן/מעצב

אבל אני לא בטוחה שההגדרות שלנו לחרדות זהות

אני הייתי הילדה הכי שבורה בכיתה 

ואני לא רואה איך זה משתנה

כי בעיני זאת עובדה

אני רוצה לזכור עכשיו

שאני לא חייבת כלום

אני יכולה לא להצליח

אני לא רוצה לבכות באוטובוס

זה לא דמעות של התרגשות כמו אתמול

אני ככ לבד וככ לא מסוגלת. 

אין לי כוח

עריכה

עבר יום ואני קצת יותר רגועה אבל לא מספיק

אני צריכה מקלחת אבל זה לא יקרה

היום עשיתי משימה שכוללת להתקשר לקרובת משפחה שזה טוב שהורדתי את זהה מהמצפון שלי

יש לי עוד משימה והיא לבדוק דירות ולעשות רשימה של למי להתקשר

וגם מקלחת אבל כאמור זה לא יקרה

אכלתי אתמול צ׳יטוס גבינה ופרינגלס טבעי אחרי שלא אכלתי חטיפי זבל כבר כמה שנים כנראה

הפרינגלס לא טעים חסר טעם והצ׳יטוס טעים אבל מבחיל. הגוף מבחין שזה זבל

לא אכפת לי מהקורס , אני מדחיקה אותו, אני אדבר עליו עם ש בשישי והיא תייעץ לי קצת או תרגיע אותי 

אני רוצה להרגיע את הסטרס הזה , כן אכפת לי מהקורס. במובן רע שהוא עושה לי סטרס. אני רוצה לנשום עמוק ולהרגע ולעשות את הרשימה הזאת אבל כואב לי הראש ואני עצובה ולחוצה ובודדה ועייפה והלב שלי לא רגוע והגוף שלי מוטרד והערב עוד מעט נגמר כבר 18:00. זה לא כזה מאוחר אבל אתם יודעים איך זה כשהם משנים את השעון. הלואי שממשלה פשיסטית זה מה שצריך כדי לבטל את הטמטום הזה, שייצא מזה משהו טוב. 

בא לי להתעכב ולדבר שוב ושוב על כמה סתומה יצאתי אתמול עם הבלבול של האוטובוסים. כשכבר הייתי במרחק רחוב וחצי משם עמדתי בצומת רמזורים ובחרתי את הרמזור הכי לא אסטרטגי לחכות לו, אבל בשלב הזה כבר היה לי מאוד בולט שאני עייפה ולחוצה אז לא הייתה ברירה והאשמתי את זה ולא את המוח שלי, ואז הבנתי שאני חייבת לעשות מאמץ אמיתי להרגיש יותר טוב כי תיכף אני אתמודד עם מצב חברתי שבו עדיף מאוד להרגיש לא מטומטמת כדי לא להחמיר את המצב אז אמרתי לעצמי שאני סתומה, אני לחוצה. ואני חושבת זאת האמת הרבה פעמים. לפעמים יש נבלות במקומות עבודה מסריחים עם עובדים שקופים שאומרים דברים כמו ״צאי מההלם״ ״היא בהלם״ אז זה ממש מעליב. לא תמיד אני בהלם אבל לפעמים.. אוי לפעמים אני כל כך בהלם. ואני מתבלבלת ושוכחת מי אני ואיך קוראים לי כי הכל מלחיץ ומפחיד ותניחו לי לנפשי ותכינו לעצמכם את הקפה. איפה הייתי. אמא רוצה שאני אוציא בשר קפוא מהמקרר לשיש אז כדי לא לשכוח הולכת עכשיו. עשיתי את זה כל הכבוד לי, קצת יותר נוח לי עכשיו. חשבתי הרבה כאילו אני ממשיכה לכתוב ועכשיו אני ארשום כל מה שכתבתי מהזיכרון. סליחה, חשבתי. התחלתי בהתנצלות כלפי פרות וכדור הארץ והבטחה שאני לא אקנה בשר ומוצרים מהחי כמעט בכלל כשאני אגור לבד. טוב לותר על גבינות וביצים ייקח לי זמן אבל אני אגיע לשם. השוותי את עצמי הנהנת מבשר לגרמני שקורא עיתון בבית ומריח עשן מהמשרפות. ש הייתה אומרת שזה לא תורם לי כלום להאשים את עצמי בשואה והיא צודקת זה לא תורם לי כלום אבל האם זה שקר? האם אני לא אשמה בשואה? האם לא כולנו אשמים בשואות שקורות כל הזמן? הייתי שמחה אם המחשבות האלה מגיעות אליי מליבי הרחום והטוב אבל אני חושדת שהן מגיעות אליי מהמוח שכל הזמן מחפש סיבות להישאר מתחת לשמיכה. מסקנה יפה וחיובית כל הכבוד לי. פעם ש אמרה שאני משקיעה הרבה מאוד בלתאר את כל מה שרע בחיים שלי, בתגובה לבלוג הזה. זה נכון כי זנחתי את הכתיבה החיובית והאפירמיישנס ויש משהו בלכתוב פשוט ככה שהוא הכרחי לדעתי אבל כנראה צריך איזון אנערף בכל מקרה כולם מסכימים שצריך להתווכח ולנצח מחשבות מעכבות כי הן זולגות גם לשיחות עם אנשים ואז אני מביכה את עצמי כמו אתמול וככה לא יהיו לי חברים.

מה עכשיו? עדיין לא רשימה. 

מה עכשיו? מה זה משנה? 

אפשר לראות את החמוד הזה מספר לאנשים מה קרובי המשפחה המתים שלהם מספרים להם
אפשר להאכיל תרנגולות בסטרדוולי
אפשר לשתות את התה שמתקרר בכוס נייר פלסטיק שבקרוב תעלה הרבה פחות כנראה
אפשר לבדוק מה כ שלחה לי בואטסאפ גוד בלס הר סול איך היא מוצאת דברים להגיד כל הזמן אני חייבת ללמוד ממנה
אפשר לחפש משהו אחר בנטפליקס
או ממש בא לי לראות את בו התגעגעתי אליו
אז וואטסאפ ואז קצת בו ואז אני אחפש משהו בנטפליקס ואז תרנגולים ואז בטח אמא תקרא לי לאכול ואז זה יהיה ממש מעצבן לשמוע את אבא עושה קולות דוחים כשהוא אוכל ומעיר הערות מיותרות שחלקן מעליבות ואז אני אולי אשתה איתם תה, תלוי כמה הוא יעצבן ואז אני אבוא לפה ואכעס על עצמי קצת שלא התקלחתי כי אני ארגיש דוחה מחר אבל למי אכפת, אני לא רואה את ש החתיך מחר. כלומר הוא לא יראה אותי. ואז אני אראה את המדיום המתוק בנטפליקס שעושה לי נעים בנפש ובלב כי הוא ככ מתוק והוא מוכיח שקסמים זה אמיתי ושכולם הולכים לגן עדן בסוף אז מה יכול להיות טוב מזה לפני השינה?

עריכה

אין יותר פרקים בסדרה המתוקה שראיתי

אני ממש רוצה לצפות במשהו מנחם שישכח הכל אבל בנטפליקס זה הכל אלימות ובתים רדופים

אמשיך לחפש, רוצה להירדם מוקדם הלילה