……….
אני מתוסכלת ובא לי לצרוח
עריכה
אתם תשנאו אותי אבל הייתי בתחושת תבוסה כי כבר 3 ימים שאני לא מתעסקת במעבר דירה אלוהים יודע למה. כנראה בגלל כל הלחץ מהקורס ה*** הזה שאני מפחדת לפרוש ממנו כי זה כישלון לפרוש וכישלונות מייצרים עוד כשלונות ופרישות מייצרות הרגל של לפרוש מדברים. התרוקנתי ממוטיבציה, שכחתי למה אני בכלל צריכה לעזוב את הבית ומה מחכה לי לי שם? לסבול מלחפש משמעות? מלנסות להבין ולהחליט מה לעשות עם החיים המקצועיים שלי ? כאילו שאני בכלל יש לי כוח להרים אצבע בשביל זה. כאילו שאני לא .. אני לא אתחיל לקלל. ואז ראיתי בטעות בפייסבוק שמישהו הגיב למישהי שיש לו דירה באיזור שהוא האיזור שאני חושבת שש׳ גר בו כי ראיתי אותו שם פעמיים בשעה שהגיוני שהוא ייצא מהבית לעבודה ופתאום נכנסה בי מוטיבציה ושלחתי וואטסאפ. וזה לא ייגמר כאן, כי הם אף פעם לא עונים לוואטסאפ. מחר אני אתקשר אליו. אבל לא ניראלי שלשאר הדירות. ניראלי שרק אליו. כי רק לזה יש לי מוטיבציה או רק את זה אני רוצה , במילים אחרות. וכל השאר לא מעניין אותי.
אני פשוט.. . . לא אתחיל לקלל כי אני מותשת מלהיות פגועה מהקללות שלי. אבל יש אינסטינקט כזה
אני לא מבינה את עצמי ברגע הזה , אני צריכה לרצות לעבור דירה כי זה יוביל לדברים טובים בשבילי ואני שונאת הכל כי היה לי רצון כזה והוא נחטף לי מבין האצבעות ואייך אני משיגה אותו עכשיו בחזרה?
עריכה
מה אם אני משחררת את הקורס וגם לא חוזרת לחפש דירה?
עריכה
בא לי לצרוח ולמות מזה
עריכה
קשה לי לנשום ויש לי לחץ בחזה
עריכה
אני לא יכולה להרגע מזה שבו שונא אותי
-
2 תגובות
