. . .

שוב פוסט
יש 45 דק עד שרואה דירה
הלב שלי דופק והחזה לוחץ והראש מתפוצץ כבר הרבה ימים. איכשהו תוך כדי ובין לבין יש רגעים קטנים של הזדמנות ואומץ לא ברור ובהם אני עושה מה שצריך לעשות. אז עכשיו מחכה אחרע שוטטות ומחר עוד דירה בבוקר.
עכשיו אני בלחץ מיוחד כי צריכה להעמיד פנים שאני רק בחורה נורמלית עם משפחה נורמלית ובלי ענן של אי וודאות כלכלית מעל הראש שלי. אני חייבת להרגיע את זה ולהגיד שהרבה אנשים זה הרגיל שלהם. הרבה אנשים במצב כואב ונראים רגילים ואני אחת מהם והכל בסדר.
אני בודדה מאוד אבל היה יכול להיות יותר גרוע.
עוד 40 דק
קשה לחכות ככה, אני כאן מסתובבת כבר שעה וחצי. כמעט נתקלתי באמא בקניון ולמזלי היא לא ראתה אותי.
דברים חיוביים
חייבת להיות בטוב. אולי הם כבר באזור אני אשב זקוף
ראיתי היום את הפרק האחרון של המשרד ופאם אמרה שכשצפתה בדוקו היה לה קשה לראות את עצמה שלוקח לה ככ הרבה זמן לעשות דברים שהיא רצתה. שג'ים היה במרחק ככ קטן ממנה ולקח להם 4 שנים להיות ביחד.
אם אני אומרת כן לדירה הזאת אני כנראה אצטרך לבשר לאמא ביומולדת שלה… קצת מתחרטת שבסוף לקחתי גיפטקארד של גולבארי במקום כרטיסים להצגה…
בא לי לכתוב בקבוצת רקפת אבל אני לא רוצה יותר מידי להיות צומי ……

אני יכולה להאמין שאמא רוצה שאני אעזוב, שכולם מצפים לזה.

הלוואי שהוא היה אוהב אותי עכשיו, זה היה יכול לעזור