זה באמת קורה?

עוברת שוב על התוכנית של מחר
קמה בבוקר מוקדם מתארנת זריז
שולחת הודעה למנהלת ׳בוקר טוב ר׳, אני אוכל היום לצאת ולחזור או לצאת מוקדם? אני צריכה היום לחתום על החוזה לדירה והבעל דירה אמר לי לדבר איתו היום ושהוא פנוי בצהרים.
שיחה עם אמא:
אמא אני מחפשת דירה ומצאתי. זה קרוב לתחנה מרכזית. את רוצה לבוא היום לראות אותה לפני שאני חותמת? אני לא יודעת עדיין באיזו שעה כי עוד לא קבעתי עם הבעל דירה אבל הוא אמר שאני יכולה לבוא בצהרים.
-תגובה של אמא-
-השתדלות שלי לא להפוך את זה לדרמטי-
-??-
מחכה שר׳ תענה.
ר׳ עונה כן.
בהתחשבות בשיחה עם אימא, אני קובעת שעה עם בעל הדירה ושואלת כדרך אגב לגבי המזגנים ״אפשר להגיע בשעה __?״ ״ויש מזגן גם בסלון וגם בחדר שינה נכון? לא שמתי לב.״
אם הוא עונה לא אני אומרת אה סליחה אז לצערי זה לא רלוונטי. אפילו שזה כואב בלב.
אם הוא עונה כן אני אומרת יופי תודה או לא משנה משהו מנומס וחביב.
ואז אני הולכת לעבודה ומעבירה את היום בעבודה. מגיעה לשם ב7 ולא ב8. יוצאת ב6 או 6:30 (תלוי באמא). קמה ב530. כי אני רוצה בכל מקרה שתהיה לי אפשרות לצאת מוקדם בראש שקט.
זהו מעבירה את הזמן מנסה להיות מרוכזת בעבודה. מדפיסה את החוזה שהכנתי להדפסה ליתר ביטחון.
הזמן עובר מגיעה לדירה אמא מסתכלת בודקת שהכל בסדר, אני נושמת ומשתדלת לשדר אמינות ונחמדות ופתיחות ובגרות
עוברת על החוזה בינתיים, משווה שמה שכתוב בחוזה זהה למה שכתוב לי בפלפון.
אם יש משהו שונה שואלת .
אם הכל זהה ואמא לא זיהתה משהו נורא אני חותמת.
אה וצ׳קים. אני אשים בתיק.

קופי פייסט:

הוא יושב על שטיח צמרירי ונשען על הספה, מחבק את הרגליים שלי מסתכל עליי מחייך ומנשק את הברך שלי מעל החלוק מבד מגבת אחרי מקלחת. אני מחייכת מאוד ומלטפת את השיער שלך. אתה קם ומתיישב לידי ומנשק בשפתיים ואני מניחה את הראש על הכתף שלך. אני קצת עייפה אבל מרוצה, עשיתי דברים טובים היום. גם אתה. זה כבר בשגרה. אנחנו מתחבקים ונשארים ככה קצת זה עם זו.