כולנו חלק מסטטיסטיקה

הסטטיסטיקה הזאת, של אלה שאושפזו, אלה שהתאשפזו, אלה שפנו, אלה שנעזרו, ואלה שאף אחד לא יודע שהן מתמודדות והן גם כנראה הרוב.

אני… אני איפשהו באחרונים, או מתנדנדת ביניהם. לא יודעת אם אינטייק וארבעה מפגשים בתל השומר נחשבים עד שעזבתי בגלל היחס, או אם נחשבים ארבעה (או יותר?) מפגשים ברעות עד שעזבתי בגלל ההכחשה, למרות שהם היו אחלה רוב הזמן..
לא יודעת אם הדיאטנית שהוכרחתי ללכת אליה בכיתה י"א למפגש אחד כדי שיתנו לי לחזור ללמוד נחשבת. היא בכלל דפקה לי תפריט עם כל הדברים שנמנעתי מהם חודשים, מלא מלא בכל יום, כי אמא שלי סיפרה לה שאני אוכלת את כל זה. סימנתי וי על המפגש איתה וזרקתי את התפריט ביציאה מהקליניקה שלה לפח.

אני מתפקדת. הו הו עם כמה שאני מתפקדת. עובדת בבקרים עד הצהריים, ואחר הצהריים בעבודה אחרת, ולומדת בערבים בכמה מסלולים שונים במוסדות שונים.
למדתי להסתדר עם הלו"ז ועכשיו דברים יותר רגועים.

אבל זה תמיד במחשבות. דוחף לי "אל תאכלי אל תאכלי אל תאכלי" או "חכי עוד קצת" או לבדוק קלוריות ולחשב קלוריות ואת לא מספיק רזה ואת צריכה לאכול פחות ולהתאמן יותר כדי שתראי יותר את השרירים ואת לא מספיק עושה והבגדים לא יושבים עלייך טוב ותראי כמה הפנים שלך השמינו ולמה אכלת את זה מה יש לך עכשיו תשתי מלא מים כדי שלא תרצי עוד ואת חייבת אבל חייבת לעשות ספורט אחרת איך את רוצה להתקדם לאנשהו ואת אוכלת יותר מדי ואין לך שליטה עצמית גם תפוח וגם תותים את ממש מגזימה איזה הרגלים נוראיים לא יכולה להפסיק תראי אותך… שלא תחשבי בכלל על שוקולד, ולא על לחם,

ואני צריכה לשדר נורמליות ואני אוכלת ויודעת שהמחשבות האלה יגרמו לי "לפצות" על זה יום אחרי.

וכואבת לי הבטן מכל דבר שאני אוכלת. אז אולי אפילו זה יותר קל להימנע, כדי להימנע מהכאב הפיזי הזה.
אני יכולה יותר אני יכולה לעשות יותר טוב, אני יכולה להיות יותר טובה מאתמול, אני יכולה לאכול פחות משבוע שעבר אני יכולה לעשות יותר ספורט אני יכולה להתאפק אני יכולה לדחוף לקצה
ואני לא עושה מספיק. אני לא משקיעה מספיק אני לא עמוסה מספיק אני לא טובה מספיק אני לא חולה מספיק כדי לדאוג לעצמי