החלמה זה כואב

גיליתי שהשתנתי על עצמי בלילה. אני לא מאמינה שזה מה שהפחד והלחץ מבינג' עושים לי. זה כואב לי בנפש הדחף לבינג', כואב לי ממש. לא מאמינה שנפלתי לזה כשהייתי בבית ועוד יותר לא מאמינה שנתתי לאנשים לחדור לי לצלחת, לרחם ולחיים. מה שבולמוסים עושים לבן אדם זה לא להאמין. מה שהפרעת אכילה עושה לבן אדם זה לא להאמין. לא משנה מה ההפרעה, אני לא מעוניינת בלחץ ובכאב הנפשי שיש לי. בתוך תוכי יש את הילדה הזו שהופכת את הסיר של אמא ודופקת את כולו וגם את הצד הזה שמצמצם וסופר, אומד כל דבר. אני תמיד העדפתי את הצד הזה שרושם הכל במחברות, פנקסים, שהולך לפי מטלות ומעשים ופועל על פי רציונל מאוזן יותר מאשר הדחפים, רק שלא ידעתי איך להגיע אליו. תמיד אני צוחקת על עצמי שהייתי צריכה להיוולד סובייטית מבית, אוכל לא משהו, דחיפה למצוינות, משמעת חזקה וחוקים נוקשים בבית כהכנה לחיים שבחוץ . בתוך תוכי יש ילדה שזקוקה להמון גבולות, במיוחד עם אוכל ועם עצמה. אני לא מאמינה על הרבה דברים שעשיתי ועוד יותר לא מאמינה על האדם שנהפכתי להיות. אני לא רוצה לזלזל בעצמי או ביכולות שלי שוב. זה כואב ליפול יותר מאשר כואב להחזיק את עצמך.
אתמול יצאתי מהמחלקה עם מישהי נוספת שאני לא יודעת איך אני מרגישה לגבי זה. בהתחלה רציתי לבד. לשבת עם עצמי ולשתות זירו, לעשן סיגריה ולהאזין למוסיקה בערב שישי לאחר שעשיתי הליכה קצרה, מעין הכנה לחיים שהיו לי בחוץ, שאחרי ההליכה הייתי מתיישבת עם יוגורט/מעדן וכוס סודה או זירו ומעשנת לי בהנאה גדולה, מסתכלת על השקיעה ונהנית מכל רגע מהלבד שלי.
כשהכרזתי בפני כמה בנות שאני רוצה לצאת, היא קפצה ואמרה שרוצה לבוא ואני, הסכמתי. התקלחתי והתארגנתי מעט ואז יצאנו. כמובן שמעט עצבן אותי שלקח לה הרבה זמן להגיע וגם כשיצאנו, היא רצתה כוס שוקו ודיברה על אוכל. זה היה מעט טריגרי עבורי אבל החזקתי את עצמי. היא דיברה על הארוחת ערב ומה שבא לה שיהיה ואני החזקתי חזק. בארוחת הערב היו לי רגשות אשם. איך בחורה בגילך לא יודעת להחזיק את עצמה עד הסוף וכמה זה מאכזב הציפייה לשלמות כי אתה לא עומד בסטנדרטים שאתה מציב לעצמך. 2-3 בנות עשו קידוש ונורא רציתי להשתתף ולשיר זמירות שבת אבל באיזה שהוא מקום הרגשתי חריגה ולאחר שהציעו לי להשתתף שללתי. אחת מהן הציעה לי ממרחים ומאכלים ואני עניתי לא, תודה אני אוכלת לפי התפריט. המשגיחה זמה לב לזה וביקשה ממנה לא להציע לי יותר והיא אמרה שבשולחן ההשגחה אסור להציע דברים כי בנות אוכלות לפי תפריט. שמחתי שיש איתי את המשגיחה ושהיא באמת משגיחה ועוד יותר שמחתי על כך שהחזקתי את עצמי ולא נפלתי. רציתי לקחת את המשגיחה אליי הביתה, שתשגיח. הדרך לשלמות עצמית היא מסע מייגע, ארוך, לא מושלם, לא קל. אני עושה מאמצים רבים כדי להתמודד עם טריגרים וכדי להחזיק את עצמי יש בי ילדה עקשנית שנורא רוצה להוכיח את עצמה וכמה שיותר. תחרותיות כזאת של "אני יותר טובה מכם ואוכיח" למי תוכיחי? קודם תתמודדי עם עצמך. אני חייבת להודות שהרצון להחלים ולהוכיח דוחף אותי להמשיך הלאה ולדחוף את עצמי לעוד הצלחות. מבלי לשקר, אלא באמת להגיע למקום שהוא יותר שלם ויותר שולט בדחפים וחי בשלמות פנימית כזאת ובטחון עצמי וגבולות פנימיים שאפשר לעמוד בהם והם באמת עוזרים. בקיצור – רוצה להיות מאוזנת.