לבד? או משותף?
רוצה שקט? או מישהו שיהיה איתי?
באמת? למה כ"כ חשוב לי חבר שיפנים אותי. שיהיה לו מקום בשבילי.
האמת. שהיא תכונה בנפש. לא טוב היות האדם לבדו.
להיות לבד להרגיש לבד זה מנוגד לטבע שלנו. המין האנושי הוא יצור חברותי.
הגוף שלנו אכן מבודד. לגמרי.
אבל אנחנו לא רק גוף יש לנו נשמה.
מבפנים ומבחוץ.
רגשות אינטימיות-אין סופיות. ורגשות חוצגופית -לאין סוף.
האדם אינדיבידואלי וקולקטיבי. שניהם גם יחד.
כך גם השורש . האטום שומר על יחדיותו. ומושך ונמשך למערכות.
איך אפשר לעשות שניהם.
לא להיעלם. וגם להתחבר?
אולי זה הקסם בלהתחבר, כל אחד תורם את החלק הייחודי שבו, וכך נוצר משהו חדש..
ואולי זה גם הצורך, ליצור ולשבח את היחודויות שבך..
- 0
- שתפו
דווחונכון מאוד.
אבל זהו דווקא כשהיחודיות שלך נשארת?
ולא נפגמת אלא משתלבת ביפיה! ולא מתרסקת.
- 0
- שתפו
דווחולכן זה כ"כ טריקי..
ולא כל אחד זוכה לזה..
- 0
- שתפו
דווחומה את מתכוונת? טריקי?
אני חושב שזהו תלוי בכבוד ההדדי
- 0
- שתפו
דווחוזווית נוספת היא שאני חושבת שדווקא הייחודיות של האדם מתגלית לו (לטובה) עוד יותר כאשר יש מישהו אחר שם שנמצא ומגיב ונותן לו הד למה שהוא הביא. אנחנו זקוקים לאחרים גם כדי להיות עצמנו, כדי ךהבין מי אנחנו. מה דעתכם?
- 0
- שתפו
דווחוצודקת לגמרי..
אבל שוב, אני מכירה את זה מהמקום המסוכן..
להאבד בקשר, להמחק..
הלוואי ואכיר דרך לעשות את זה אחרת
- 0
- שתפו
דווחואל מעלת-אורית זאבי יוגב.
את מגיעה ממקום של 'פסיכולוגית' ממקום של רוגע ושלווה אל האדם החשוך והמתמודד
שהמיקוד שלך היא עזרה ולהוציא לאור הטוב המחובא מהמצב החשוך. וזה נכון מאוד להרבה מקרים.
אמנם אני [וכפי הנראה גם דקלה 6] מגיע ממקום של מטופל.
שמלוכד בתוך קושי ואיום [בל יתואר]. ואני אחרי סיבוב סביב הרבה פסיכולוגים.
ולצערי. אני מרגיש שהם פספסו. המקום הכבד האמיתי שלי. אני חפשתי משהו שיבין אותי ויהיה לגמרי איתי.
מצד הרגש 'האומללת ' האינטימי שבי לא היה לי מענה. [למרות שדברים צדדיים התיישרו.
ועל בסיס הזו אני כותב .
ואולי באמת תתרמי מהנסיון שלך לנושא ה
- 0
- שתפו
דווחוהנקודה הכי קשה זה .
גם להתמודד עם האיום שבך.
וגם לשכנע שבאמת אתה נמצא במקום כזה.
- 0
- שתפו
דווחו- 0
- שתפו
דווחו- 0
- שתפו
דווחו- 0
- שתפו
דווחו