אלה החיים או דכאון או סטרס.. או הסחות דעת כמו עבודה, עומס וכו..
איך חיים ככה??
עובדת מלא שעות ואז יש מנוחה חמחשבות, אבל סטרס מטורף שהכל יהיה בסדר וידפוק ואצליח בהכל..
כשלא עובדת (סופש..) יש עומס בבית..
וכשיש כמה דקות של מנוחה זה גהנום אמיתי... כל הג'ורה עולה ומציף.. הרבה כעס על עצמי..
הרבה מתח ממה שיהיה.. כל ארוע קטן מוציא אותי מדעתי, כל יציאה מהבית (לימודים/ קניות וכו) מכניסה לחרדות .. (עובדת מהבית..)
לא מוצאת מנוחה.. לא ישנה בלילה.. לא מצליחה לנשום...
מיואשת...
מרגישה חסרת אונים.. מול המטפלת .. הולכת לטיפול כבר כמה חודשים, ומנסה פעם ראשונה להוציא הכל.. (אחרי שנים של טיפול שדי העברתי את הזמן ולא העזתי לדבר על הטראומות האמיתיות..) אבל גם כשמוציאה זה רק עושה לי רע יותר והמטפלת לא נמצאת שם כדי לתת כח.. רק כדי לתת להבין את הצד השני, הפוגע..
נמאס לי להבין ולהכיל את כולם.. מבינה אותם..
אבל מה עם זה שהדברתי על חסר משמעותי על אמא שעשתה לי רע ודחתה אותי מהיום שנולדתי??
והיום שצריכה לתפקד כאמא (לילדים גדולים כבר) מרגישה שהאנרגיות נגמרות על אף שעושה הכל כדי לתת להם מה שלא קבלתי.. ושקבלתי הפוך.. דחיה, גוע
