אפס2

מרגיש לבד ולא שווה, מבטיח לעצמי הבטחות ולא מקיים

אני מתבייש בעצמי ומאוכזב ומעצמי ונראה לי שרוב בני האדם גאים בעצמם ואוהבים את מי שהם

אני חושב שכל אחד לפעמים בורח או רוצה לברוח לאיזשהו מקום על מנת לא לעשות משהו או לא לחשוב  על משהו

מה דרך הבריחה של רוב האנשים?

אשמח אם לא תגיבו 

אני כותב מפני שצריך להוציא ולא כי רוצה תגובות

אני כותב כי אני כועסעל עצמי

כי אני לא מי שאני רוצה להיות

אני מתבייש בעצמי

מנסה להתגבר ומנסה לנצח אך מפסיד כל פעם מחדש

כל פעם זה מעציב אותי מחדש

כל פעם כועס על עצמי מחדש

פשוט קשה

פשוט קשה

הלוואי ואתעורר לבוקר שאני אדם אחר!

מנסה לקבל את עצמי אבל לא מצליח

מנסה לאהוב את עצמי אבל רחוק מזה

מנסה להרגיש טוב עם עצמי אבל בלתי אפשרי

מתבייש כשחושב על עצמי

לפעמים הייתי רוצה לשכוח מה עשיתי לפני דקה - כמו דג!

קשה לי לקבל את עצמי ולא מצליח להבין את ההיגיון בכך שאני עושה מה שאני לא באמת מתכוון לעשות.

הכל מבולבל ומתסכל

לפעמים מספיק אדם אחד להזכיר לך כמה אתה מרגיש רע ולמה

אני חושב שלפעמים אנשים לא מסוגלים לשתוק ולשמור מה שיש להם לעצמם ולא לומר כל דבר.

כמו שאני עושה הכל על מנת לא לפגוע הייתי רוצה שאחרים לא יפגעו בי

הוא חי אבל בתוכו פחות

הוא נושם אבל קשה לו

הוא עושה דברים אבל כואב לו

הוא רוצה להיות טוב אבל הוא לא מצליח

קשה ועצוב לו והוא מתפלל כל יום לשינוי שלא מגיע

אני מודה שאני מתבייש בעצמי ושלא נעים לי ממי שאני

מצד שני לא מצליח לשנות את הצד הזה שבעצמי 

נלחם בעצמי ונכשל, מבטיח לעצמי ולא עומד בהבטחה, מנסה ומבקש להצליח אך מרגיש מתוסכל.

לפעמים הייתי רוצה להיות אדם אחר.

לא הייתם רוצים להיות אדם טוב יותר? אדם שטוב לו? אדם שחושב וכואב פחות?

בני אדם אוהבים את עצמם?

אלה בדרך כלל אנשים עם ביטחון?

מישהו חשב פעם מה הסיבה שבי אדם הגיעו לעולם?

מה הסיבה שאדם מגיע לעולם ועובר את כל מסע החיים שלו? יש כאלה עם חיים טובים ויש כאלה עם פחות אבל מה הסיבה?

סתם מסקרן אותי