הרגשתי מושפלת
רציתי לישון
הלב כאב לי
גם הגרון
הראש מסוחרר
ואבא דופק
אני לא עשיתי כלום
סתם הוא צועק
אין לי כוח לחיות
הימים ממשיכים
יום רודף יום
ובשולי הדרכים
אני עוד הולכת
מביטה לאחור
ממשיכה וצועדת
אל השחור
אל הלא נודע
אל הקשוח
ובינתיים קשה לי
והוא מנצח
.
אני רוצה לסבול
אני רוצה לחוות
אני רוצה לכאוב
אני רוצה לבכות
אני רוצה לעבור
ללמוד, להרגיש
אני רוצה לצרוח
מעבר לכביש
אני רוצה להוציא
את כל מה שאין
אני רוצה לפחד
אני רוצה לקיים
לא היום לא חתכתי
וגם לא בלעתי גלולה
לא היום לא טבעתי
או קפצתי מהתיקרה
לא היום לא התאבדתי
ולא נגעתי בסכין
אבל האמת שכן מתתי
וזה קרה מבפנים.
המוח שלי התפוצץ
הלב שלי נקרע
הרגש שלי התחרפן
הבטן שלי נבקעה
אבל אתם ישבתם בצד
והמשכתם לתת לי הערות
הביקורת אחת הביקורת שניה
והביקורת הזאת
אתם המשכת לצקצק בלשונכם
אתם ישבתם קלות
היה לכם טוב ונעים ורגוע
העיקר שהמשכתי "לחיות".
דווקא כשאני הכי סובלת לא יוצא לי שום שיר מילה או מנגינה
דווקא כשאני הכי סובלת
ושוכבת במיתה
דווקא כשאני הכי סובלת
ובוכה כל היום
דווקא כשאני הכי סובלת-
אין לי שום מקום
דווקא כשאני הכי סובלת
וקצרה לי הנשימה
דווקא כשאני הכי סובלת
וכמעט מתה
בכוונה..
דווקא כשאני הכי סובלת
הסבל הוא גדול
נכסתי להכנס לכאן
הכל היה לי שחור
הנשימה שלי בימים האחרונים קצרה קרצה הולכת
אני הולכת בין שבילים
ומריגשה שעוד רגע אני
נעלמת
סתם אדם נחמד הלך לו בגינה
חייך אל היונים
עמדה לה שם ילדה
סתם אדם נחמד
הביא לה סוכריה
המשיך אל הגנים
חילק שם הפתעה
סתם אדם נחמד הלך ליום אחר
אך הילדה עוד נשארה
מחכה היא להסבר
האם כך יתכן שסתם אדם נחמד
הגיע סתם ורק היה נחמד בכלל?
למי אכפת בכלל
ממך
מאחרים
למי אכפת בכלל
מהדמעות
מהשברים
למי יש זמן
או כוח
לשים לב אלי
אני סתם אחת
חסרת מנוח
תאמרי שלום ודי
הלב שלי רץ
הוא לא נושם
הוא לא נרגע
הלב טס
הוא לא חושב להישמע
הלב שלי דוקר
דומם
דומע
הלב שלי נטרף
והגוף מזדעזע
בורחת מהמציאות בכל העוצמה
בורחת מהמציאות נושמת שריפה
בורחת מהמציאות ורצה רחוק
לבור של שום מקום
לים של טיפות,
בורחת מהמציאות ובורחת מעצמי,
סליחה אבל אני לא מסוגלת,
זה שורף את נשמתי
יכול להיות שאני הורסת לעצמי
יכול להיות שאני רק רוצה תשומת לב
יכול להיות שאני הבעייתית
יכול להיות שבגללי כל הכאב
יכול להיו שאני סתם מאשימה
אבל יכול להיות שאני טועה?
הלב שלי דופק
ואני לא כבר מבינה
איפה כל ההבטחות
איפה זו האמונה
הלב שלי דופק
הבטן מתהפכת
הראש שלי נדפק
ואני כה מטומטמת
הלב שלי דופק והיא לא מבינה
ואם אני אסביר
אצא שוב המסכנה
אני כבר לא אני
אולי זה מישהו אחר
הלב שלי דופק
וכלום לי לא עוזר
רק שאצליח לנשום עד סוף היום
כי האוויר נגמר לי עכשיו
הלוואי שלמישהו היה פניות לשים לב אלי
ולחבק אותי קצת כשאני בוכה
הייתי אז פחות בודדה.
הלוואי שמישהו היה פה לידי
מספיק לי שיהיה לו אכפת
אפילו שלא יאהב אותי
רק שיתן לי מקום
שיראה תכאב
שימחה תדמעות
שיכיל אותי קצת
רק לכמה דקות
אבל באמת
