מתישהוא

אני מרגיש בודד

וביום-יום חושב שאני לבד בזה לגמרי

אבל בדיעבד יודע שכולם בודדים. כל אחד בבועת הבדידות שלו, כולם רוצים להפיג אותה. וכמו שאני מנסה ולא מצליח כנראה שגם הם

הייתי רוצה שתבוא איזה סיכה ענקית כמו איזה דאוס אקס מכינה ותפוצץ לכולם את בועות הבדידות שלהם, אבל זה לא יקרה. אז מה כן אפשר לעשות? 

החבר הכי טוב שלי לא היה מחובר כבר חודש וחצי, כל הזמן הזה לא דיברנו. כתבתי הודעות והוא לא ענה.
והיום גיליתי שהוא מחק את האפליקציה שהיינו מדברים בה
ניתק קשר לגמרי
ומלבדו אין לי באמת מישהו
אני יודע להגיד בדיעבד שאם לא דברנו חודש וחצי כנראה שגם אותו לא היה לי,  וזה מאכזב מאוד

אבל זה לא משנה את העובדה שאני לבד
ואני רוצה להאמין שהגרסה הנוכחית שלי, או המצב שאני נמצא בו בחיים כרגע, זה רק ההווה והעתיד יכול להיות שונה
אבל כל יום ממש מקשה עליי להאמין בזה
אנשים רק יוצאים מהחיים שלי, לא נכנסים אליהם. אולי יש להם סיבה טובה

להתחיל טיפול :/

אולי זה מן רגע כרגע בלילה ויעבור עד הבוקר

אבל אני מרגיש שאני לא יודע מה אני עושה

וחוזר חלילה בשגרה שאני נמצא בה כי צריך

ועובד שעות עד מאוחר ולא באמת ישן טוב

ורק לחוץ

ורק מפקפק בעצמי

ורוצה לישון שנתיים וחיבוק ממש חזק

בכמה החודשים האחרונים יש לי חבר מאוד טוב, אולי היחיד שאני יכול להגדיר אותו חבר אמיתי שלי
והקשר באמת עמוק ואני מרגיש שאני יכול לסמוך עליו בכמעט הכל, אבל הבעיה היא שהוא גר רחוק
הוא עובר דברים בעצמו והוא לא תמיד זמין, וזה לגיטימי
הוא מתמודד עם דברים משפחתיים ודברים אישיים ויש תקופות שאנחנו מדברים כל יום, ויש תקופות, כמו השבוע שהוא פחות זמין
וכבר כמה ימים שהוא לא זמין
ואני קצת on edge
אני לא יכול כרגע להתייעץ על הדברים שהייתי מתייעץ איתו עליהם, לקבל ממנו פידבק כנה.
לפעמים הנוכחות של מישהו, אפילו הוירטואלית, יכולה להרגיע. זה נדיר אבל זה קורה איתו

יש לי קטע שאני בודק דלתות
כבר כמה שנים
לפני שאני הולך לישון אני בודק שהדלתות והחלונות סגורים, הרבה יותר מדי פעמים משאני צריך
לאחרונה די הצלחתי להשתלט על זה, תוך רבע שעה כבר סיימתי את הבדיקות והלכתי לישון
היום לקח בערך שעה וחצי
השעה כמעט 2 וחצי, אני כותב את הפוסט הזה עכשיו בדיוק אחרי שסיימתי לבדוק את הדלתות
הזמן עבר מהר כל כך
זה לא שאני הולך הלוך ושוב במשך שעה ובודק, אני בדרכ מוסח במחשבות. רעיונות, תהיות, התעסקות בעבר ונפילה למן מערבולת
אם לא הייתי חושב כל כך וממוקד מטרה, תוך 2 דקות הייתי כבר במיטה ולא בודק את הדלתות והחלונות.
אני לא מצליח להתר

הרבה פעמים אני אפילו לא יודע למה אני לא מרוצה
למה אני מסתכל על הדשא של השכן
אני לא מרגיש שאני יודע מי אני,
אם אני באמת רוצה מה שיש להם, או אם אני באמת לא מרוצה ממה שיש לי עכשיו
מי אני רוצה להיות בכלל?
איך אני יכול לקנא במשהו שאני לא יודע אם הוא שלי מלכתחילה?
איך אני יכול לדעת אם אני אוהב או לא את עצמי אם אין אני?

פעם ראשונה שאני משתף כאן (נרשמתי ממש לפני כמה דקות) אז נראה לי הדרך הכי טובה היא פשוט להגיד תכלס את מה שאני מרגיש
אני מרגיש לבד. בכמה שנים האחרונות אני מרגיש את עצמי הולך ומרחיק את עצמי מאנשים. אני נכנס למסגרות כאלה ואחרות (לימודים, צבא) ויוצא עם פחות אנשים מאשר התחלתי שהיו בחיי.
אני לא מרגיש מעניין מספיק בשביל לשמור על אנשים בחיים שלי, או מספיק בטוח בעצמי בשביל להכיר אנשים חדשים (חברים, דייטינג). אני גם לא יודע מה השתבש בדרך. היו לי תקופות בחיים שהרגשתי מאוד שמח חברתית. שמח לשתף, שמח להפגש עם אנשים.
אני לא רוצה להרגיש לבד אבל אני גם חוש