מרגישה חסרת אונים.. מול המטפלת .. הולכת לטיפול כבר כמה חודשים, ומנסה פעם ראשונה להוציא הכל.. (אחרי שנים של טיפול שדי העברתי את הזמן ולא העזתי לדבר על הטראומות האמיתיות..) אבל גם כשמוציאה זה רק עושה לי רע יותר והמטפלת לא נמצאת שם כדי לתת כח.. רק כדי לתת להבין את הצד השני, הפוגע..
נמאס לי להבין ולהכיל את כולם.. מבינה אותם..
אבל מה עם זה שהדברתי על חסר משמעותי על אמא שעשתה לי רע ודחתה אותי מהיום שנולדתי??
והיום שצריכה לתפקד כאמא (לילדים גדולים כבר) מרגישה שהאנרגיות נגמרות על אף שעושה הכל כדי לתת להם מה שלא קבלתי.. ושקבלתי הפוך.. דחיה,