כוס הדמעות

ללא תכולה אני יושב במקהלה ומביט בכל הצבעים,
אני מרגיש שהם סוגרים עליי ולוקחים לי את המילים.
כל הציפיות שעליי נופלות גורמות לי לחוש אותי מתנדף,
אחרי מה שקרה אני כל הזמן עייף.
אני מנסה להביט לעבר הכוכבים,
כדי לראות משהו אחר מלבד אותו גנב.
למצוא דרך לנקות ,
את תכולת כוס הדמעות.
לחדש את מה שנעלם,
למלא את החסר,
להרגיש כמו פעם,
להרגיש משהו אחר.

את כותבת ככה שנכנס ללב ?
- 0
- שתפו
דווחותודה רבה?
- 0
- שתפו
דווחולא רק הציור / תמונה שאת בוחרת, עוזרים לנו לחוות את עוצמת הפוסט, כעת אני קולט שגם הכותרת, גם שם הפוסט מדהים, מדוייק וחודר וזה עוד לפני שהתחלנו לקרוא את הפוסט.
הכתיבה שלך מרגישה כמו הד עצום שנשפך מתוך הנשמה, כמו שיר של געגוע למה שהיה, למה שאולי עוד יכול להיות. יש במילים שלך עצב עמוק, אבל גם משהו עדין. כמיהה לשינוי, לריפוי, למשהו אחר שימלא את המקום הריק.
הדימוי של המקהלה והצבעים שמקיפים אותך, זה חזק. זה מרגיש כמו להיות מוקף ברעש חיצוני כשבפנים יש שתיקה רועמת. כמו להיות בתוך עולם מלא אנשים, אבל להרגיש לבד.
ואז מביטים לכוכבים. וזה הרגע שבו אנ
- 0
- שתפו
דווחו