אתמול הייתי גם אצל הפסיכיאטרית וגם אצל המטפלת. הפגישות עם הפסיכיאטרית מוזרות, היא רוב הזמן שותקת כאילו בניסיון שאדבר לבד אבל אני מתקשה לייצר שיחה. עם המטפלת זה יותר זורם בטבעי. גיליתי אצל הפסיכיאטרית שיש לי דיסוציאציה. הגיןני סך הכל אני על מצב של הדחקה יום יומית ונדפק לי הזיכרון. דיברתי איתה על התקיפה בשישי והיא אמרה שזה חייב להשתנות וצריך לשים גבולות וזה מאוד מסוכן עבורי להיכנס שוב למצב כזה. היא גם החליפה לי תרופה כי הקודמת עשתה לי רעד. אמרה לי שזו פעם ראשונה בכל שנותיה ששומעת שהתרופה עשתה רעד בגוף. איך תמיד המקרים האלה קורים לי?
ממנה נסעתי למטפלת, אבל הקדמתי במעל שעה. הלכתי לאיזו מאפייה וקניתי לי מאפה אחד וישבתי לבד ואכלתי אותו, ואז הלכתי לגינה ליד הבית של המטפלת, גינה שהייתי בה שבוע שעבר ופשוט התפעלתי מהיופי שלה. הייתי שם שעה שלמה, פשוט צילמתי מכל זווית אפשרית. אח"כ גיליתי בבית שיש עלי שאריות חרקים משם, כולל על הטלפון. נבהלתי ממש אבל הייתי קרת רוח והורדתי אותם ממני.
הפגישה אצל המטפלת הייתה השנייה השבוע, הניסיון שלנו לנסות להעלות לשתי פגישות. היה נחמד, הספקנו לדבר על הרבה דברים, הצחקתי אותה לא מעט. אני אוהבת אותה מאוד.
בדרך הביתה אני מקבלת הודעה מאחותי שבה שולחת לי תמונה של כל מיני מאפיינים התנהגותיים ושואלת אותי אם אני מזדהה איתם או עם חלקם. הסתכלתי על זה ואמרתי שיש כמה דברים שאני מזדהה איתם, והיא כתבה לי שבסדרה הזו שהיא משתתפת בה מחפשים עוד אנשים שמזדהים עם המאפיינים האלה. יש מצב שאני גם כן אשתתף בסדרה זה מלחיץ.
חזרתי הביתה די מאוחר, אבא שלי תחקר אותי מה היה ועל מה דיברתי ולמה היו לי הרבה פגישות השבוע והוא חשד.. שהרי איך כל החיים הסתדרתי בלי שום טיפולים ופתאום אני הולכת 3 פעמים בשבוע?? זה מלחיץ. אמרתי לו שדיברתי עם המטפלת עליו ועל אמא שלי ושהיא אמרה שהם מגניבים (והיא באמת אמרה את זה) אז הרגעתי אותו. אני פשוט לא מספרת את כל מה שקורה שם, רק את הדברים שגורמים להורים להסיר חשד... הפסיכיאטרית הבינה שההורים שלי בעייתיים ושכנראה לא כדאי לשתף אותם במה שעובר עליי כי הם במצב של הדחקה עמוקה גם אם לא מודעת ושאם הם ישמעו מה קורה איתי הם עלולים לגרום לי לנזק. סוף סוף היא הבינה את זה.
גם הפסיכיאטרית וגם המטפלת אמרו לי שאני עוברת המון דברים ביום יום. ממש סיר לחץ נפשי. המטפלת גם אמרה לי שמה שמשותף לכל האירועים שאני עוברת זה הרבה חודרנות לחיים שלי האישיים, ושמשתיקים את הקול שלי.
חבר שלי גם כן שאל אותי על מה דיברתי עם המטפלת, ולכי תגידי לו שחצי מהפגישה הייתה על זה שהרגשתי שתקף אותי. סיפרתי לו חלקי דברים אבל הוא לא ממש הסתפק בתשובות שלי. היה לי עליו גם סיוט בלילה, בזמן האחרון יש לי הרבה סיוטים ואני קמה מוקדם בבוקר מיוזעת עם קוצר נשימה אבל אז נרדמת שוב. לא יודעת מה הסיפור.
שבוע הבא מתחילה סמסטר חדש איזה לחץ אני עוד בהכחשה. מקווה שלא יהיה קשה מידי...
