כולנו שמענו את הסיסמה – מדינת הלכה, הלכה המדינה!
אך במדינתנו הקטנה – ההלכה לא תהיה דינה.
גם אם חצי מהעם מאמין בתורה – החצי השני מבועת שזכויותיו בסכנה.
הפוליטיקאים יודעים זאת – אך מפחידים אותנו בכוונה,
זה הרי יזכה אותם בעוד קולות – שיובילו לעוד כהונה,
אז מה איכפת להם - אם זה גורם לחרדה ל'איזו זקנה'?
.
במקום לחפש את המפריד – ולהיצמד לדפנות,
בואו נחפש את המשותף - בין שתי המחנות.
היהדות מחייבת עזרה לחלשים, לנזקקים, למתמודדים – ובעיקר לקרוביך שגרים בשכנות,
אולי זו ההזדמנות – את היחס למתמודדי הנפש לשנות?
היהדות תומכת בשיקום – לא בעזרה חד פעמית שצריכה להישנות,
אם נביט לעומק אולי נגלה – שהיהדות היא לא הבעיה אלא המקום בו נמצאים הפיתרונות.
.
מה אם במקום לקבל רק קיצבה – המתמודד יקבל שיקום?
מה אם במקום רק לתת לו כדורים שיישן טוב – יתנו לו סיבה לקום?
זה שווה את זה – לא משנה מה יהיה הסכום,
במיוחד שהמדינה תרוויח מכך מיסים – בסיכום.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
מהי הדרך הטובה ביותר לשכנע ממשלה אמונית-לאומית בהרכבה,
להכניס רפורמה לבריאות הנפש בתקציבה הבא?
להדגיש את ערכי היהדות שרואים בעזרה לחלש – חובה?
או את הערך הפטריוטי לאומי - שרבים מנפגעי הנפש פגיעתם התרחשה בעקבות שירותם בצבא?
