לקחו לי
לקחו לי את טיפת השליטה שעוד נשארה לי ...
לקחו לי את הסופש ,
את החופש להחליט כמה לאכול בו, ומה לאכול בו, או אם לאכול בו בכלל ...
זה מטריף אותי
זה מחרפן אותי ברמות קשות
הקולות צורחים לי בראש שאני חייבת להקיא
עכשיוווווו!!!
לא יודעת מה לעשות עם זה ...
אין לי כוחות לזה
באלי שהכל ייגמר
אין לי כוח לכלום
אני מותשת
אני עייפה
אני רק רוצה לישון ולברוח מהכל
לישון ולא לקום ...
באלי למות , אין לי כוחות לקום מחר לעוד יום של התמודדות כזאת
אני רוצה לברוח , גם אם זה אומר שאני מוותרת על הכל
גם אם זה אומר שאני מוותרת על החיים
בעצם , כבר ויתרתי עליהם מזמן
לא נשאר לי בשביל מה או בשביל מי ....
אני מרגישה כל כך לבד ....
וזאת אחת התחושות הכי כואבות וקשות שיש
להרגיש כל כך לבד וכל כך לא שייכת לשום מקום ולשום דבר ...
אולי באמת אני לא צריכה להיות פה ?
אולי זה הפיתרון האולטמטיבי?
זה יפתור את תחושת הלבד,
זה יעלים את הצורך להתמודד עם הקולות ,
להתמודד עם רגשות ...
אם רק הייתי אמיצה יותר לנסות ....
אם רק לא הייתי פוחדת כל כך לאכזב את ההורים ,
אם רק הייתי מספיק חזקה ומצליחה לוותר ,
מצליחה לשחרר , להרים ידיים ,
להבין שניסיתי דיי והותר ,
ואם זה ממשיך ככה אז זה מה שיש
ואין אופציה נוספת
תביני ,
תביני שכבר איןןןןןן
ניסית כל מה שאפשר וכל פעם מחדש את נופלת לזה שוב ושוב
כנראה שאני מקרה אבוד ואין לי תקווה
אז למה להמשיך לנסות ?
למה אני לא מצליחה לצעוק לכולם שדיי ,
זהו , ניסיתי כמה שאפשר ... ועכשיו אי אפשר יותר .... ואין אין כוחות יותר ...
הם אזלו מהמלאי ...שלא נראה שיתחדש אי פעם שוב
