מחיר: מידע, מדריכים, חדשות ועוד

Civil war - there may be no longer BE another option but no less than in America it need NOT be the end. "The war of the roses fighting over a house. She wanted out of the marriage. He wanted her to stay. They KILLED one another in the process. Only option as Danny Devito as the lawyer who learned the lesson is to give IN until it hurts. If not unity than to value survival. Even after a forest fire there IS regrowth. We need to MERIT that HaShem will WANT us to survive.

open

פעמים רבות ההתמודדות עם טרשת נפוצה נשמרת בשקט-בשקט, כמעט בסוד, האמנם? אנחנו מזמינים אתכם לצפות בהרצאה מיוחדת ליום המודעות שנערך ב-30.5.22, עבורכם ועבור בני משפחותיכם. דיברנו בגילוי לב על מחיר ההסתרה, מחיר השיתוף עם הסביבה, איך הורים יכולים לשתף את הילדים במחלתם, איך לספר לילד שהוא מאובחן עם המחלה, בבית הספר, את בני המשפחה, בני ובנות הזוג הפוטנציאלים ובמקום העבודה. בקיצור, תבואו, אין במה להתבייש! את ההרצאה מאירת העיניים הוביל ערן ברקוביץ׳, פסיכולוג רפואי מומחה ומנהל קהילת טרשת נפוצה, ובסיומה ענה על שאלות הצופים.

open

למדתי שזה לא כסף כמו של עבודה למדתי בדרך הקשה שזה רע שלמתי מחיר נפשי וכספי גדול בגלל זה אבל הכי חושב זה היסטוריה יש לי עדיין וויסקי יקר בן 23 שנים אני ישתה אותו לבד כי אין לי חברים או חברות ואחרי זה אני גם יותר לא ישתה שום סוג של אלכוהול

open

חברים יקרים,

פעמים רבות ההתמודדות עם טרשת נפוצה נשמרת בשקט-בשקט, כמעט בסוד, אבל האם זו הדרך הנכונה?

אנחנו שמחים להזמינכם להרצאה מיוחדת ליום המודעות, עבורכם ועבור בני משפחותיכם. נדבר בגילוי לב על מחיר ההסתרה, מחיר השיתוף עם הסביבה, איך הורים יכולים לשתף את הילדים במחלתם, איך לספר לילד שהוא מאובחן עם המחלה, בבית הספר, את בני המשפחה, בני ובנות הזוג הפוטנציאלים ובמקום העבודה. בקיצור, תבואו, אין במה להתבייש!

את ההרצאה מאירת העיניים יוביל ערן ברקוביץ׳, פסיכולוג רפואי מומחה ומנהל קהילת טרשת נפוצה.

הצטרפו למפגש המיוחד ביום ב׳, 30.5, בשעה 20:00, אצלכם בסלון.

להרשמה בחינם >> bit.ly/3wHDKSh

אתם מוזמנים להשאיר שאלות כבר כעת בקהילה שלנו

open

שלום לכל חברי הקהילה, יש לי כמה שאלות שאולי מישהו י יכולו לעזור לי. אני מאובחו עם בעיית קשר וריכוז מאצע גיל ה -20,, נטלתי רטלין במשך שנים ארוכות, עברתי לאטנאט שגורם לי לדיכאון קשה והרופא שלי העביר אותי. לווינס שללא ספק זה הכדור הכי טוב שיצא לי לנסות במשך כל השנים. העניין שאני עושה דוקטורט ואין לי יותר מידי כסף פנוי- בלשון המעטה, אני חי על. מלגה . רציתי לדעת האם יש דרך להוזיל את התרופה? אני חבר בקופח מכבי. ועוד שאלה שפחות קשורה, האם אני רוצה להיות מוכר כנכה בשל בעיה זו, יש לי מבחן מפיכיאטר שאני מטופל אצלו כבר שנים. האם לאור העובדה שאני לןומד לדורטורט יכולה להוריד את סיכויי ?אני עובד הרבה יותר קשה בלימודים ולא פשוט לי ביחס לאנשים אחרים, אין לי ממש זמן לעבוד (גם בגלל קצת הלימודים שלי והלימודים שעצמם שאינם פשוטים ). מנסיוין הא.נשים פה אשמח לשמוע מה לדעתכםן כדי שאעשה. תודה רבה, ג.

open

היי, אני מאובחנת ADD, כרגע נוטלת רוביפן SR 20מ"ג , ההנחיה שקיבלתי היא לבלוע את הכדור רק אחרי אוכל ולא על קיבה ריקה. אבל הכדור לא משפיע עלי בכלל, אם כבר, גורם לי אפילו קצת לישנוניות ולהיות קצת מעופפת (יתכן???) . לכן חשבתי אולי הבעיה באופן הנטילה שכן בעבר התנסתי עם נוביג'יל (ארמודפיניל) לתקופה של כמה חודשים ופעמים בודדות יצא לי לקחת אטנט ובכל אחת מהתרופות האלו לא היתה השפעה כשלקחתי אותה אחרי אוכל (ניסיתי כל מיני וריאציות, לשנות את מה שאני אוכלת לפני, לאכול מעט, לאכול יותר, פשוט לא עבד..) אך כשהייתי נוטלת על קיבה ריקה כן היתה השפעה משמעותית. האם ליטול את הרוביפן על קיבה ריקה יפגע בקיבה? או שאין מניע לנסות? שאלה נוספת, א למישהו ידוע, מה מחיר חבילה של אטנט בכללית עם מרשם כיום? והאם יש כוונה להכניס אותה לסל\ לסבסד.

open

היי כמה עולה ריטלין 10 מג(רגיל) עם מרשם?

open

שלום לכולם, הניסיון שלי בפוסט הזה הוא לשתף אתכם במשהו שהתפתח אצלי בשנה-שנתיים האחרונות, והייתי רוצה לראות אם יש פה אנשים שחוו דברים דומים ויכולים לתת את עצתם היקרה מפז. זה התחיל בקיץ 2019, הייתי בחופשה אחרי שסיימתי שנה א' באוניברסיטה. חזרתי הביתה ולראשונה התחלתי להרגיש כאילו דברים שהדחקתי צפים לי חזרה (שימו לב לתזמון - דווקא אחרי שנה באקדמיה [גיל 27]). אני נושא פחד ממחלות כבר המון שנים, והטריגר לזה היה תסמין שמאוד פחדתי ממנו בילדותי וחשבתי שהוא אינדיקטור למחלה הנוראה. מאז ילדותי נעתי בעולם, מצאתי את דרכי להתמודד עם החרדה הזו, פיתחתי את אישיותי, את אופקיי, טיילתי בעולם, עבדתי בהמון עבודות חווייתיות ומלאות בלמידה ותובנה, הכרתי אנשים שנכנסו לי למעמקי הלב. הייתי בנדודיי, והחיים חייכו אליי, כאילו בישרו לי שאחרי כל כך הרבה שנים של פחד ואי ודאות, אני מוגן שוב. פיתחתי פרספקטיבה שהעצימה אותי, הרגשתי שמצאתי את כל התשובות. אבל אז האקדמיה. ושם, אחרי שנה אחת בלבד (של הצטיינות), הגוף שלי התחיל להלום בי בחוזקה. זה התחיל באותו הקיץ המדובר. תחושת גוש בגרון התחילה לפקוד אותי חזק מתמיד. בהיותי פחדן בדיקות מובהק (בעיקר בגלל הרגע בו אתה מתבשר על התוצאה), מצאתי את זה קשה ללכת לרופא ולבדוק את עצמי, אבל לבסוף עשיתי זאת. חשוב חשוב חשוב לציין: עד שעשיתי זאת, העברתי כשבועיים-שלושה בחרדה עוצמתית מבוקר עד ערב. הרגשתי כי כל התסמינים למחלה הנוראה שם, מבשרים לי את מה שאני כל כך לא רוצה להאמין בו. באחד הימים הללו הרגשתי שכל פעם שאני מאמץ טיפה את הלסת (לעיסה, כיווץ השריר), מתחילה לי סחרחורת נוראית. לאחר מכן זה לווה ברדימות בהרבה אזורים בלשון, וכאילו היא עומדת ליפול אחורה ולהיבלע. זו הנקודה בה הבנתי כי החרדה מתחילה לחלחל עמוק לאיבריי האורגניים, מנסה להטביע את חותמה בכל מחיר. הייתי סבלני וכעבור שבוע זה עבר. שבוע של מחשבות ודאגות כפולות ומכופלות, עד שעשיתי בדיקת US שאיששה שאין לי כלום. גלובוס היסטיריקוס אמר לי הרדיולוג, תחושת הגוש נובעת מהחרדה, מכיווץ השרירים הכרוני בצוואר שמייצר תחושות לא תקינות. סירבתי להאמין והרגשתי שאני מקבל הסבר מנפנף. אבל שכחתי מזה והמשכתי הלאה. חודש לאחר מכן טסתי עם חבר למקסיקו. הרגשתי כי הנפש שמה לי אולטימטום ואם לא אתחיל לתת לה את מבוקשה, הסיבוכים יחמירו. אך משהו אחד לא כל כך עבר, ובאחד האזורים בלשון עדיין נשארה רדימות קלה/רגישות יתר/נימול קל - שמספיקה כדי לחרפן אדם ולהוציא אותו מכליו. היא נמשכת כבר מעל שנה, עולה ויורדת, ואיני מפחד כי היא סממן למחלה קשה. גם מפני שעבר הרבה זמן ואין שום החמרה, אלא רק עליות וירידות בהתאם למצב הלסת שלי, וגם כי כל זה בעצם התחיל מתקופה מאוד מפחידה שעברתי עם עצמי. מנקודה זו התחילה שרשרת של דברים שקרו בקצב משוגע. הרדימות גרמה למתח תמידי בלסתות, שהפך לקליקים כרוניים בעת דיבור ותנועה. החופשה במקסיקו לא ענתה על ציפיותיה, ומשהו בנפש שלי הרגיש כי גם חבל ההצלה האחרון (המקומות האלה בחו"ל תמיד היו הבריחה שלי, ה-plan b שלי, הישועה) - הפעם פשוט לא עשו את שלהם. נותרתי לבד, והאדמה מתחתיי נשמטה לחלוטין. לאחר מכן התחילו כתמים לבנים ברגליי שגרמו לי לחשוב שהנחתתי על גופי גם את מחלת הויטיליגו, שבה הכתמים הלבנים הולכים ומתפשטים בכל הגוף. כעסתי על עצמי. על כך שנתתי לחרדה למשכן לי את הגוף, לעשות בי כרצונה, להטביע בי חותם שלא מתכלה עם הזמן. הייתי מרוסק. הייתי כעוס, כאוב. חודשים של ייאוש עברו עד שהבחנתי שהכתמים הולכים ונעלמים כאשר אני נחשף לשמש, אבל זה גבה ממני מחיר רגשי ונפשי בל יתואר. לראשונה בשנה זו חוויתי כאב גב שהשבית אותי לשבועיים והוא עדיין חוזר לסירוגין, חתכתי חתיכה מהאצבע שלי כי אפילו כשהכנתי לעצמי אוכל הייתי חסר מנוחה ושקט, דלקות וזיהומים בשקד הופיעו לי כל שבועיים - שלושה... הרגשתי כאילו העולם מסמן לי שמשהו בנפש שלי לא שקט, לא רגוע. שאולי אני לא שלם עם מה שאני עושה, שאולי אני חווה התנפצות של אמונות שעשו לי כל כך טוב בעבר. ויותר מכל כעסתי. על עצמי. שפתחתי את הדלת לחרדה שהביאה איתה את כל התסמינים הללו. שביטאה את עצמה בכל כך הרבה צורות שונות במקדש הפרטי שלי. הגוף שלי. הייתי אובד עצות. לבסוף הסרתי את השקדים שלי לא מזמן, לא הצלחתי להתגבר על הזיהומים שהלכו וחזרו כל הזמן (וניסיתי לשנות את התזונה שלי שוב ושוב, ניסיתי לעשות מדיטציות, להירגע, ניסיתי לחזק את המערכת החיסונית) וכלום לא עזר. כיום אני חש מתח תמידי בלסתות שלי, והנימול הקל בצד בלשון הוא מה שנשאר מאותה תקופה בה כל הלשון שלי הרגישה רדומה. אני חושש שאולי עשיתי לעצמי נזק נוירולוגי. יותר מהכל אני מבין שחרדה עצומה במשך תקופה קצרה היא לעיתים כל כך קטלנית ומלאת השלכות. אז זה מה שחוויתי. התייעצתי עם כמה רופאים לגבי הלשון, אבל אין שם שום סממן מדאיג למעט התחושה שלי. אם יש מישהו שחווה משהו אחד אפילו שדומה למה שתיארתי, שרוצה להזדהות קצת, לפרוק גם את שלו, לתת את עצתו או מילתו הטובה - יותר ממוזמן. תודה על הקריאה, מאור.