קטואצידוזיס

אני רוצה לבכות, אני רוצה להתפרק, להשבר מול חברים שלי, אני רוצה שהם יראו אותי במצב כואב ולא רק אותי השמחה והסטלנית שצוחקת ולא כואב לה כלום, אני רוצה להראות את הצעד הכואב הזה.

אבל אני לא מסוגלת, אני לא מסוגלת לבכות מולם, אני לא יודעת למה אבל זה מרגיש לי שפשוט יש לי חסימה או משהו כזה.

עד שאני לא אשבר סופית אני לא מליחה לבכות גם מול עצמי.

בבקשה מישהו יכול להסביר לי למה אני לא מסוגלת לבכות מול אנשים? אני כבר לא מבינה את עצמי בכלל

משום מה אני מתקשה לקבל תשובה ישירה על השאלה שלי, למרות שאני בטוח שאני לא הראשון שמחפש...

יש לי סוכרת סוג II די מאוזנת (HBA1C קצת מתחת ל 7) בעזרת דיאטה, שני מטפורמין ביום ו(אולי) פעילות גופנית *מאומצת מאד* שלוש פעמים בשבוע - האימון כולל אירובי ואנאירובי, בדפקים גבוהים.

אחרי האימון רמת הסוכר שלי *עולה*. לא לגובה שמצדיק פחד מקטואצידוזיס (ממילא אני לא מזריק אינסולין), אבל לסביבות 140-160 ואני מניח שזה *משפיע לרעה* על ה HBA1C שלי. המנגנון של זה ברור לי (פורטיזול, גליקגון,...), ואני לא שואל לגביו אלא רק לגבי המסקנות המעשיות מהעובדות.

אני יודע שההמלצות של הממסד הרפואי הן לפעילות אירובית  בעצימות בינונית 5 פעמים בשבוע. בסדר, אבל אני שואל אם הצורה בה אני מתאמן *מזיקה* לי בסופו של דבר, כך שעדיף לי להוריד עצימות (בעצימות נמוכה התופעה הרבה פחות מורגשת אבל ההשפעות לטווח ארוך של הורדת עוצמת הפעילות לא ברורות לי כך שאני לא שש ללכת בכיוון הזה אם אין בכך צורך אמיתי). מספר האימונים השבועיים יישאר 3 כי אין לי אפשרות ליותר.

אני מקוה שהשאלה ברורה. כאמור, שאלתי אותה בכמה פורומים אחרים ואף פעם לא עונים לי תשובה שאני יכול לקחת איתי לחדר הכושר :-)