Edit קצת קשה לי… אני מניחה שיש פה אנשים שזוכרים אותי מהפוסט הקודם שעשיתי פה על החשש שלי להישאר לבד.. עברה תקופה, התחלתי לעבוד עם עצמי ולהגיד לעצמי שמי שבאמת רוצה להישאר בחיי – ישאר לא משנה מה יקרה. ומי שלא – לא שווה את המאמצים והכוחות שלי. העבודה הזאת עם עצמי עזרה לי ממש, שבוע בערך שלא היו לי ירידות פתאומיות במצב הרוח, והמצב שלי השתפר – לפחות ככה חשבתי. עד לא מזמן. אני חושבת שכולם שמעו על האסון הנוראי שקרה בכביש הערבה לפני שלושה ימים, ונהרגו בו שני אחים. העניין הוא שאחת ההרוגות היא ילדה מהשכבה שלי, וכששמעתי מאחד החברים שהיא איננה עוד – הייתי בהלם, כלעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 8 תגובות קצת קשה לי… <p>אני מניחה שיש פה אנשים שזוכרים אותי מהפוסט הקודם שעשיתי פה על החשש שלי להישאר לבד.. עברה תקופה, התחלתי לעבוד עם עצמי ולהגיד לעצמי שמי שבאמת רוצה להישאר בחיי – ישאר לא משנה מה יקרה. ומי שלא – לא שווה את המאמצים והכוחות שלי. העבודה הזאת עם עצמי עזרה לי ממש, שבוע בערך שלא היו לי ירידות פתאומיות במצב הרוח, והמצב שלי השתפר – לפחות ככה חשבתי. עד לא מזמן. </p> <p>אני חושבת שכולם שמעו על האסון הנוראי שקרה בכביש הערבה לפני שלושה ימים, ונהרגו בו שני אחים. העניין הוא שאחת ההרוגות היא ילדה מהשכבה שלי, וכששמעתי מאחד החברים שהיא איננה עוד – הייתי בהלם, כל הגוף שלי רעד. חשוב לציין שלא היינו ממש חברות טובות – למעשה היה מאוד נדיר שדיברנו, רק היא כתבה לי פעמיים ברכה ליום ההולדת וזהו. אבל אני מכירה את אותה הילדה מהיסודי, יצא לנו להתכתב פעם אחת ואפילו הייתי בבת מצווה שלה, עד היום זוכרת את האירוע.. היא הייתה ממש נחמדה, ואפילו שלא היינו בקשר – הבשורה שהיא איננה עוד הכניסה אותי להלם רציני. כזה רציני ששלושה ימים לא היה לי תאבון והלכתי לישון כל לילה רק ב 4:00 לפנות בוקר. לפני יומיים בערך הייתי בהלוויה של אותה הילדה, ואני חושבת שיש לי ממנה טראומות כי זוהי הפעם הראשונה בחיים שלי בהלוויה (אובדן כן חוויתי, לפני 4 שנים קרוב משפחה שלי נפטר אך לא לקחו אותי להלוויה כי לא רצו לעשות לי טראומות – אז נשארתי עם אחותי וגיסי בבית). עדיין המצב רוח שלי יחסית ירוד, ובנוסף להכל היה לי היום וויכוח עם אמא שעוד הוסיף לזה, אז בקיצור אני עוברת זמן לא פשוט…</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה